נקמות קטנות.

עד עכשיו החיים הביטו בשקט מהצד,
והם שמו לי רגל, והושיטו לי יד
בכל פעם שאמרתי שאני רוצה טיפה לבד.
בכל פעם כשרציתי לברוח אל תוך השקט
כשיותר מידיי רעש הקיף אותי.

והגורל העביר אותי מיד ליד
ושיחק איתי בקלפים לפעמים בלילות.
הנקמה הייתה מתוקה יותר מכל הניצחונות
למרות שהייתה איזו תשוקה להפסיד,
כדי שאחר כך יהיה לי למה לצפות.

כמו רצף של טעויות, רכבת דוהרת בין תחנות
ולי הספיק רק מבט כדי שאוכל לראות
איך אתה נעלם בתוך שמיי הלילה,
נקמות קטנות,נושאות אותי הלאה.

והקלפים בבר חשוך, הפכו להימורים
שם יש אדם שהתייאש ושם בצד את החיים
את פניו הסתיר הכובע, אבל בידיו הרועדות
חרוטים קווי חיים של הפסדים ונצחונות
הנקמה הייתה שווה את כל המלחמות.

כמו רצף של רגיעות, רכבת שעוצרת אחרי כל התחנות
להסתפק בחיוך הזה, דרכו אפשר לראות
איך אני נעלמת בשלווה אל תוך הלילה,
עיניים מוכרות,נושאות אותי הלאה.