בעזהי"ת
השמיים
מקדירים פניהם
לעם.
החמאס שולח
גשם
של נפץ,
ניגוד [סוער]
לגשמי הברכה
שתיזמנו
את התקופה.
תחושת אי וודאות,
של צורך להיות מחובר,
לעקוב אחרי מה שקורה
במלחמה.
קול עולה ויורד,
עולה ויורד,
בחלל חדרי מהדהד.
אזעקה.
זרם של אנשים
נסחפים
וכולם לאותו הכיוון,
למקלט.
פאניקה,
בהלה,
רעד לא נשלט.
ופתאום-
בום.
יש טילים על עירי.
-----------------
נערך.
תגובות
הצלחת להעביר ת'לחץ, ובכלזאת, לא עושה טוב כ"כ לקרוא.
אולי תעריכי ת'שורות קצת, ת'בית הראשון.
יש עוד מה לעבוד.
אבל בכללי סבבה.
המממם זה קצת לא ברור..... אבל זה מאד יפה.....
שכוייח!
אני חולה על יצירות שלך!