בעזהי"ת.
בֶּכִי זֶה דָּבָר נוֹגֵעַ
ללֵב, פּוֹעֵם וְחַי
כְּמוֹ לֹא הִקְפִּיאוּ אוֹתוֹ מֵעוֹלָם.
שֶׁלִּי נֶעֱצַר בְּמַצָּב צְבִירָה שִׂנְאָה.
אַט-אַט הִפְשִׁיר הַקֶּרַח
וְהִתְגַּלָּה לֵב נוֹזֵל
מְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ הִתְמוֹדֵדוּת
[וְלִפְעָמִים גַּם בְּרִיחָה יְכוֹלָה לְהֵחָשֵׁב כְּכָּזוֹ]
אָז אַל תִּבְכֶּה.
אֲנִי בּוֹכָה בִּשְׁבִילְךָ.
תגובות
שתי השורות האחרונות - פחות אהבתי.
זה לענ"ד מידי מזכיר את השיר, ואני קיוויתי שתעשי משהו אחרת ותתני לנו סיום טיפה מקורי יותר. משהו יותר שלך, כי אני יודעת שאת מסוגלת.
השיר מקסים, ואת יודעת את זה. (כן?)
אבל טיפה התאכזבתי משתי השורות האחרונות - שדוקא הן, צריכות להיות הכי חזקות, שנזכרות לאורך זמן.
אוהבת אותך.
(וסוגשל ברוך מחי'ה המתים...)
תודה על התגובה ובכלל על הכל...
בס"ד
יש פעמים שאני חושבת שאת קוראת מחשבות ומרגישה רגשות.
רק מזל שאת יודעת לשורר אותן [וכ"כ יפה].
אוהבת, וגאה בך.
בעז"ה.
אבל נראלי שאני פשוט אשתוק.
יש כ"כ הרבה נקודות הזדהות עם זה..