לא עוד מילים שיכאיבו,
איני יכולה עוד,
להתמסר למגע מדבר
בלילות קרים.
אל תיתן לי ליפול במלכודת הדבש הזאת.
לערוג לרגשות שאולי יתפתחו להם,
כמו שתיל רענן בריח של דשא שצומח
לאיטו לעץ חמור סבר.
לא איני מסכימה,
כבר טעיתי פה והלכתי במשבצת הלא נכונה.
הכול שרף לי,
דם ונימים שבהם עברו זרמי חשמל,
ועיני פלבלו כשראשי קדח לו
לאט
החבלים האלה החזיקו אותי בעמידה.
שעות לקח לי להוציאם ולגלגלם בחזרה,
למין דרך מכוונת שבה אוכל לפסוע
במרגוע
בנעליים אדומות על שביל צהוב
שם אולי אגע בתום.
תגובות
כרגע אין לי זמן עוד לתגובה מפורטת יותר, אך רק אומר שלענ"ד יש מקום להחליף כותרת.
לתשומ ליבך.
המשיכי לכתוב, מקסימה.