יצירות של סתיו ירושלמי

לא עוד מילים שיכאיבו,
איני יכולה עוד,
להתמסר למגע מדבר
בלילות קרים.

אל תיתן לי ליפול במלכודת הדבש הזאת.
לערוג לרגשות שאולי יתפתחו להם,
כמו שתיל רענן בריח של דשא שצומח
לאיטו לעץ חמור סבר.

לא איני מסכימה,
כבר טעיתי פה והלכתי במשבצת הלא נכונה.
הכול שרף לי,
דם ונימים שבהם עברו זרמי חשמל,
ועיני פלבלו כשראשי קדח לו
לאט

החבלים האלה

למתוח עד קצות האצבעות
את השלווה.
שמענו אינספור סיפורים
על אגדות.
אך החיים טילטלו אותנו
בים חרדות.
לרקוד עם הטירוף
עד שהוא יקח אותנו
לטיול
ככלבים נמשכים לריחות
של עולם קר ואכזרי.
למתוח עד קצות האצבעות
את הכאב.

תפוחי שלוות הרגע
גדלים חרש,
לעץ שקט מרהיב.
בין כסתות הרים נחה,
מבינה את שאני.
מרגיעה את החסר
בעטיפה צבעונית
שקושרת דמעותיי
לכדי עליזות,
בין אורנים השורקים
מנגינות חיים.

אני מרגישה כלפיך משהו, זה עוד לא מוגדר וזה קטן.
אך אני חושבת שזה מתפרץ קמעה קמעה.
המחשבות עליך ממיסות את כולי והן לא נגמרות, כי הן מתוקות.
זיכרונות של הפעמים המועטות שנפגשנו, ואיך היה לי טוב לראשונה.
בלי בכי, בלי אכזבות. נעים כל כך, כשאני יודעת מה אתה מרגיש.
אולי הפעם זה יהיה אחרת, למרות שהסכמנו שאת הקשר לא נפתח כרגע.
הבנתי, זה חדש, מבלבל ומפתיע. ולא חשבתי שאקשר למישהו עכשיו.
בזיכרוני