ושוב, עלה נידף ברוח
נחבט בעוז בריצפה הקרה.
נקרע.
והוא ממשיך לעוף
בחלקת אדמה אחת.
הוא נוחת
כמעט בקלילות,
נח.
עד שבאה הרגל הדורסת,
אותו היא רומסת,
מקמטת.
ועוד נסיון
החובט בנו בעוז.
בעלה החבול
המנותק.
והוא רק רוצה מנוחה.
מתי יבוא היום
בו תיפול דמעה מעיניו של האב,
ותשקה את העלה הקטן
ותמחוק את אויביו.
יאסוף העץ
בענפיו, בידיו,
את העלה החבול,
הממורטט.
ואותו יחבק...
הגיע הזמן שהעלה יהיה מחובר...
תגובות
אהבתי, כמו את שאר יצירותיך...
אהבתי, כמו את שאר יצירותיך...