בּוֹנָה לִי חוֹמוֹת
סָבִיב
בֵּין אֶחָד
לְאַף אֶחָד.
אֶבֶן אַחֲר אֶבֶן
[וְלֹא] אַחֲר
הַנּוֹפֵל.
מְדַרְדֶרֶת סְלָעִים
מְראֹשׁ צוּקִים
אֶל תְּהוֹמוֹת רֶגֶשׁ
וְיָגוֹן.
אֲנִי לֹא בּוֹעֶטֶת
וְלֹא נוֹעֶלֶת דְּלָתוֹת
[מַקְסִימוּם מַשְׁלִיכָה נַעֲלַיִים]
*לא, זה לא מה שאת חושבת.
תגובות
אני לא בטוח שלגמרי הבנתי את השיר,
השאלה מופנית אל המעט שכן.
אנסה להגדיר את עצמי אחרי כמה קריאות במילים ברורות.
לב שעוצמתו בוקעת מחדריו ומעורקיו, ומפוררת כל סלע איתן, וכל אבן מתגלגלת. המשוררת יוצאת נגד מי שפגעו ברגשותיו ומבקש לנקום. אולי אל עצמה היא מכוונת. חרף זאת היא לא בועטת ולא נועלת דלתות. מילים שמחייבות כל אחד מאיתנו לחשבון נפש אישי. כן, גם אני, גם אני...
יפה.
שזה לא מה שהיא חושבת?...
משעשע חייבת לציין;)
אחותי שיבואו לך שירים מתוק צחוק ושמחה פנימית!
שלושים ואחת דפי פוליו מקופלים פה.
לא, אלעד, אני לא נהנת להתמרמר ולכאוב, אבל עדיף להוציא את זה ככה, ולהמשיך לחייך.
|מנסה לא לדמוע|
רותי