החיוך שלך היה בשבילי
שמיים וארץ, קרקע מוצקה
כמו משענת שמספקת את ההבחנה הדקה
בין חיים למוות.
את ידעת תמיד מאיפה באתי
וגם אם לא היה לי לאן לחזור
תוך תוכך היה מקום של שקט
בימים שהיה קר, היית מחבקת.
לאן שלא הגעתי, את הלכת אחריי
פתאום הפכת לתופעה מתבקשת.
על כל ירח שכבה, היית שמש מתחדשת.
ועכשיו את מתכלה לי,
כנראה היית חוק טבע לא כתוב.
אבל למדתי לדרוש יותר מרצף אירועים
מחוץ למסגרת נמצאים הדברים החשובים
ככה מרגישים כשפתאום נגמר
בסיפור הזה היית רק קטע מעבר.
האדמה עליה הנחת את רגלייך
הפכה פחות ופחות מוצקה
בין חיים ומוות, ההבחנה בעינייך
כבר איננה דקה.
ולאן שלא הגעתי, את הלכת אחריי
לימים הפכת לאובססיה מסחררת
על כל יד קפוצה, היית נפש משוחררת
ועכשיו כשאת משתנה לי
למדתי לדרוש יותר מרצף אירועים
מחוץ למסגרת התגלו החלקים החסרים
מילות פרידה שלא נזכה לומר
בסיפור חיי היית
רק קטע מעבר.
תגובות
דברי איתי בפרטי..אני יגיד לך...טוב?