את הרגע הזה אני לא אשכח,
ברגע שאבא את הדלת פתח.
בעניים שלו את הכל ראו,
הפנים שלו את הכל סיפרו.
הוא דיבר בשקט,
כמפחד להודות באמת.
כנגן על גיטרה,
ששיר עצוב פורט.
מספר הוא עם עיניו,
מחזק הוא בידיו.
תומך ונוכח,
מהאמת הוא לא בורח.
ואני,
יושבת חסרת הגיון.
בוכה וממרמרת,
על היום האחרון..
תגובות
יישר כוח!
שבוע טוב.
יישר כח!
בס"ד
רק הודעה קצרה...זה שיר שמוקדש לעילויי נשמתו של גד עזרא הי"ד
גם אבא שלו.....את הדלת פתח....