יד מלטפת,
סטירה על פניי,
דמעת כאב
לבי עוד חי.
מבט מרגיע,
שפתיים נושכת,
ידי על עיניי
שתיקה מתמשכת.
כתפיים חובקות,
קנאה לא נכרת.
הבכי נפרץ
לכאב מתמסרת.
בואי אמא,
חבקי ותרגיעי
לטפי בעינייך,
עד אליי תגיעי.
הבכי נפסק,
צלצול הסטירה מהדהד
אך למה כשכמו עכשיו,כמעט-
נעלם הרגש,
הגעגוע התאייד.
תגובות
חבקי ותרגיעי
לטפי בעינייך,
עד אליי תגיעי.
וואו.
כדאי לתקן כמה שגיאות כתיב.
חבל לי שהסוף נגמר רע..עצוב :(
אלעדי-אשמח אם תפרט שגיאות, אני לא מצאתי. אניוואי, תודה על התגובה.
קלמנטינה-תודה, טוב לדעת שיש מזדהים!
ותורת אמת- טוב, יש לך טעות. זה לא שיר על אמא אדמה, אלא על אמא שטמונה באדמה.
שוב תודה לכולכם!