מישהו רץ
בשולי המחשבה שלי.
בלתי-נתפס.
משהו בוכה
בקרבת הזכרונות שלי.
מלחלח אותם.
משהו נוטף
מתוך הערפל החמוץ שלי.
כל היום הוא שם.
משהו חי
מטיל צל על ההרים שלי.
פסיעותיו מרעישות ארץ.
משהו אוהב
מעבר לחומות הכאב שלי.
[ככה הם אומרים.]
מישהו רץ
ואני כבולה אל הצליל שלו.
מחפשת אחריו. [איפה הוא?]
אני קוראת לו
צא משם. רד מהחומות שלי.
והוא רץ מחוץ להישג ידי.
תגובות
:-( דיייייייייי! איזה שיר עצוב ויפה!!!
יישר כוח!
כתוב כ"כ מדהים.
נגעת.
אני עדיין חושב שעלינו מוטל ככותבי שירים,
לפרוץ את החומות שיוצרות הפירצות בחיים אצל האנשים ולכן יש
לשים דגש על כתיבת שירים מעין אלה יותר (כי כולם יכולים לכתוב על הא ועל הא)
נ. ב. בלא שום זלזול ברמת הכישרון ובשיר הבעתי זאת,
כי התחושה שלי אומרת שעלינו לא לחשוב שאנו 'מעבירים את הזמן',
ובכל תחום שיהיה,
כי כך רבו הנפילות של התמימים השותים בצמא כל דבר ואת העיקר הם מאבדים.