מראה סדוקה

ואני נמסתי - איתה.
מוכר עד כאב.
מדהימה.

בס"ד
אני מחפשת כבר מיום שישי מילים לתגובה ראויה ולא מוצאת.. ודוגרי זה נשמע נדוש כל פעם שאומרים שאין מילים, אבל זה באמת ככה...
זה פשוט עוצר נשימה..

ונראה שבסוף העומס גבר וקצת הרפית.
אסביר מתישהוא.

תודה על העומס וגם על הסוף הקצת נרפה.

מאיפה היכולת הזו לעמוד מול האמת ככה ולהישיר מבט??

החלטתי, אומנם אחרי זמן רב, אבל בכל זאת להיענות לבקשה...

יש משהו במה שיעקב אמר אבל אני אישית אוהבת ממש את הבית או יותר נכון את צורת כתיבתו, את סגנונו (למרות הכאב העצום המובע והעצב על הטעויות שלא במהרה ישכחו..) ואילו שורת המחץ, לעניות דעתי, גורעת; בייחוד בשל התוכן, ובמקום שתהיה שורת מחץ היא שורה די שולית.....
לא יודעת, יכול להיות שאני סתם מברברת, אבל בכל זאת משהו בזרימה השוטפת והקוצפת נעצר ואף נקטע.

אוהבת..