בכי,
שובל של דמעות.
רצף של שאלות. ללא תשובות.
יד אוחזת בחוזקה. מלטפת. תומכת.
צחוק.
מן מרקע מתחלף בצבעים
אין ספור
שנים
ובאמצעו, כמו מגנט
את.
כאילו בכך היה ניתן להחיותך
מחדש.
******* *******
על אם הדרך
עברה שנה. שנה באותו הרגע בו עמדנו, אלפי אנשים, בבית הקברות הצעיר.
וקברנו אותך.
אין מילים לתאר את ההרגשה המציפה, כובשת ברטט עדין את הלב ואחר את כל הגוף. בכי שקט.
דמעות כנחלים על לחייהם של כל האנשים באולם. בכי תמרורים.
ואת רחל, בוכה איתנו, מבכה על בנייך שהשארת פה, בקהילה מחבקת, תומכת.
נאבקת. אך רק בכוח האמונה. הפסוקים ופרקי התהילים שהיו שזורים בפיך תמיד, ידעו להחיות את כולנו.
וכשהלכת, לפני שנה בדיוק, הכוח נעלם בנו. נשארנו בתחושת החמצה גדולה ואבל עצום.
בשירה ארוכת אבלים צעדנו בשביל כורכר מחבקים ומחובקים. מנסים לתמוך אך באותה האת להיתמך.
ובסיום, עמד שם גל- עד, עד לכל אורך הדרך שעברת עד אותה נקודת שיא. מוצאי שבת.
שני מוקדים פעלו באותה האת בעולם. וכל השאר- נדמו. באחד היית את, שקועה בכל משפחתך שבאו על- מנת לזכות בחיוכך האחרון. בשני- כולנו, נערים ונערות. מבוגרים וילדים. כולנו מתפללים לנס. אחרון עלי אדמות.
בשתיים בלילה נתבשרנו.
יום למחרת, באותו המקום בו עמדה חופה חודש לפני, עמד ארונך. מכוסה בטלית לבנה, טהורה. ושוב, נשארנו ללא מילים. נשארנו לשנה קשה של התמודדות. בלעדייך.
עברה שנה. האולם דומם. ברקע צחוקך נשמע ממרחקים. על המרקע חיוכך.
זכרונות עוברים. מלטפים ברוח קרירה המייבשת דמעות, מחממת לבבות.
ואת, עודך עומדת על אם הדרך, מחכה שנחזור להרהר בך, מחכה בדמעות האופייניות לעת בכיינו. בחיוך- בעת צחוקינו.
"קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'"
- - -
לע"נ רחל גבירצמן, א' שבט התשס"ט.
תגובות
כתוב בחן ונוגע ללב.
שיהיו רק בשורות טובות.
במצב זה -הזמן הוא המרפא.
"ישועת ה' כהרף עין"
אני כל כך מזדהה עם התחושות.
צורת הביטוי מדהימה, גם השיר וגם הקטע.
בשורות טובות ישועות ונחמות לכל עמישראל!