בס"ד
בוקר , עדיין שקט כל כך בחוץ , רק אני השמש והשמיים הכחולים האלה , כשקרני השמש מפציעות על פני , הן חותכות חלקים מעורי זה כואב , , אני אדם פשוט עומדת מול איתני הטבע ובוכה מכאב הדמעות מתחילות לזלוג ושוטפות את הדם מהפצעים , עכשיו מותר לי להוציא את המטפחת ולנגב , אסור שיראו שבכיתי אדם חזק לא בוכה ואני נחשבת לחזקה לפחות בעיניהם .
"מה קורה לך בזמן האחרון" - את האמת לי עצמי אין תשובה , רק המחשבות האלו שכולם מפחדים מהם עוברות לי בראש , אני משחקת עם העולם מחבואים , אף אחד לא יודע , לא יכול לדעת . שדווקא אני נועה הילדה השמחה הקופצנית הזאת שכל חיוך שלה גורם לאנשים לחייך ולצחוק רוצה למות , כן ל-מ-ו-ת . בפנים בתוך הלב רובצת לה מעמסה אני רוצה להתחיל לשבור את הכלים כבר עכשיו , לא אכפת לי שילחשו לי חלשלושית , הייתי חזקה מספיק עד היום . שיבכו להם אני בכיתי הרבה בזמן האחרון .
אמא בטח תבכה מעל לקבר הטרי שלי , ותצעק שתצעק אם היא הייתה יודעת לשתוק זה לא היה יכול לקרות . אבא לא יבכה הוא רק ילחש אבא כמוני רק יודע ללחוש . השמיים בטח יתחילו לבכות , בשמיים הם יודעים יש רק מלאכים או רק כאלה שלא האמינו בהם. וכל החברות אלו שדאגו לצחוק עלי יתחילו להזיל דמעות , אלו דמעות תנין , לכך וודאי התכוון הסופר . אין לי כבר כח לחשוב על אסור או מותר , ברגשות אני יודעת שאין . בעיני יש רק שחור או לבן אפור אפור יש רק בחורף , ועכשיו השמיים כחולים כל כך . גם החורף כמוני מתעכב לו השנה , הוא רק מחכה לקול הזה הקול שלי . כל האנשים החכמים האלו שכתבו על פסיכולוגיה , אני לא מאמינה בפסיכולוגיה אם כבר במה אני מאמינה בכלל . רק ביאוש שאופף אותי וברגשות האלה , גם זה בקושי .
אני שונאת אותה ש-ו-נ-א-ת את נועה את עצמי , אני לא אוהבת אותה בכלל , לא אכפת לי שיכאב לה כי אומרים שלמות זה כואב . נועה היא צבועה כלפי עצמה כלפי העולם ואני אני שונאת אנשים צבועים , נועה לא יודעת שלפעמים מותר לבכות ולצרוח היא רק שותקת או לוחשת , יש לה חיוך צבוע כזה על הפרצוף אני אדאג להוריד לה אותו ומהר . העולם שלי מוקף באנשים צבועים כאלה שדואגים ללחשש לך מאחורי הגב עד כמה את מתנשאת ולא מתחשבת . ואני לא אני עצמי לא מאמינה בנועה בכלל . בנועה הצבועה והשתקנית שאף אחד לא מכיר .
אני ממהרת לעבר החורשה הזאת החורשה שלי , זאת שצופה אל הים הכחול , בימים האחרונים אני בורחת לשם לשקט לשלווה . את הסלע ההוא גילתי אתמול הוא גבוה ורחב מספיק בשביל שאוכל לעמוד עליו . הנה רגל ועוד רגל עכשיו נותר לי רק לקפוץ . אני קופצת הרוח מפזרת את שערי , אפילו אני לא צועקת רק לוחשת "הצילו" אף אחד לא שמע אף אחד לא ראה . ואני עכשיו רק רואה חושך שחור ומפחיד כל כך
הגופה שנמצאה לקראת הצהריים , טובעת במים הכחולים של הים הייתה שלה . המחלצים הרימו אותה אל תוך האנולנקה וכיסו אותה , היא לא צעקה .
תגובות
יש פה תוכן טוב, וכתיבה טובה.
לפעמים יש חזרה על מילים או על סימני פיסוק, וזה הורס.
תעבדי עליו עוד קצת, ותגיעי לגדולות.
בהצלחה.