המילים נעלמות באופק
אתה נעלם יחד איתן
ושוב אתה בורח
אל חומות האכזב שלך.
הימים מתמלאים מן העומק
אני נפלטת מתוכם
והוא מזכיר לי, הירח
גם הלילה מלא אורות קטנים.
אני לא שכחתי, אני הבטחתי לעצמי
במלחמה הזאת אני היחידה שתנצח
אני זו שתביס את הסיכוי היחידי
להתרוקן ממך, עד שיהיה
מספיק מקום בשבילי.
כמו ליקוי חמה, היית חושך זמני
שהחביא בצילו את כל עולמי
החלל הריק התמלא בנפש חזקה
ולמען כל אבן דרך שעוד לא נשחקה
אני לא אשכח, כי הבטחתי לעצמי
במלחמה הזו אני היחידה שתנצח
אני זו שתביס את הסיכוי היחידי
להתרוקן ממך עד שיהיה
מספיק מקום בשבילי.
הנשימות שלך מתאדות באוויר
ואתה מתאדה יחד איתן
אולי שוב אתה שוכח,
אבל אני לא הבטחתי לחינם.
תגובות
תוכן מעניין מאד.
כל הכבוד!
אהבתי במיוחד את הבית האחרון. גברים בדרך כלל שוכחים, מנסיון. ;)
כדאי לפסק את השיר בסופי השורות. בלי פסיקים (לא יותר מדי, כמובן) השיר הזה קצת נתקע ולא זורם כמו שאר השירים שלך.
את יכולה!
בהצלחה.