פתאום התחשק לי להמשיך , סליחה שחיכיתם הרבה זמן ... ואני מקווה שהפרק הבא יהיה ארוך יותר...לונדון/ 1835
הכול היה נראה כשורה באותו ערב בבית משפחת בראון.
אבי המשפחה, גו'ן, הסב לשולחן כשלצידו ישובים שלושת ילדיו: קולין, פרד ואן.
הוא המתין לרעייתו דבי שתצטרף אליהם.
סוכנת הבית, מיסיס הרניגטון הגישה לשולחן את המנה הראשונה: מרק ירקות סמיך ומהביל, וסלט כפרי מתובל היטב.
באותו רגע הצטרפה לשולחן דבי.
גו'ן פנה אל סוכנת הבית, " הגישי לי בבקשה כוסית קוניאק ."
דבי ליכסנה מבט שואל אל בעלה, אולם הוא ביכר להתעלם, ואחר מזג לעצמו כוסית נוספת.
דבי נפנתה אל ילדיה והחלה משוחחת עימם בנעימות.
אך לפתע הופרה השלווה...
ג'ון שכבר היה שיכור כלוט, הנחית מהלומה עזה על השולחן המהגוני והרעים בקול הבס שלו,
"שקט!!! איש לא ידבר בנוכחותי!"
ילדיו השתתקו בבהלה. אולם דבי ידעה היטב שכאשר בעלה שותה יתר על המידה ההיגיון ממנו והלאה , ועל כן לא דאגה יותר מידי.
"שוב העזת לצאת מן הבית למרות איסורי?" הרעים בקולו ונעץ מבט מזרה אימה בדבי. למרות שהכירה את בעלה זמן רב, לפעמים תהתה מדוע בכלל נישאה לו. כאשר היה שותה לשוכרה היא ביכרה לשמור ממנו מרחק בטוח.
ג'ון נעמד על מקומו, מתנודד בחוסר יציבות וניגש אל המדף שניצב בסמוך אליו. הוא הושיט את ידו אל רובה הציד שלו ונטל אותו מן המדף.
דבי נבהלה,"ג'ון לא!!!"
קריאתה הכעיסה אותו עוד יותר והוא שאג בחמת זעם : "אמרתי שאיש לא ידבר בנוכחותי!!! זה ברור ?"
ילדיו קפאו על מקומם בבהלה .
"ג'ון, הנח בבקשה את הרובה... " התחננה רעייתו למרות שידעה שדבריה יפלו על אוזניים ערלות, אולם היא לא שיערה את העתיד להתחולל---
ג'ון כיוון את הרובה לעברה מבלי לחשוב על תוצאות מעשהו.
עיניה של דבי נפערו באימה ואז צנחה על הרצפה , חסרת חיים...
זרזיף דק של דם נזל משפתיה ועיניה נעצמו.
ילדיה צווחו בפחד וזה מה שגרם לג'ון להתפכח משכרותו לבסוף.
כשראה את תוצאות מעשהו הנמהר נפל בחוסר אונים על דבי חסרת החיים.
"אוי דבי!"ייבב " מה עשיתי!!!"
הוא ניגש בסערה אל דלת הבית ופתח אותה בתנופה , אחר פתח בריצה מטורפת אל עבר הנהר הסמוך.
&
"ילדי המשפחה התייתמו ביום אחד מהוריהם. " סיימה ננסי את סיפורה המצמרר של נאן.
"מנין לכם שאב המשפחה אכן טרף נפשו בכפו? "תמהה איילין.
"זה מה שידוע לנו . סוכנת הבית הביאה לכאן את נאן האומללה עוד באותו יום, ומאז היא איננה סועדת עם כולן, אלא רק ביחידות."
"זה פשוט נורא. כעת אלך לישון, בכל זאת רק היום הגעתי לאחר נסיעה ארוכה."
"הנך צודקת בהחלט! אה, נזכרתי שמחר בערב יערך נשף לציון יובל שנים לבית היתומים. אני מקווה שיש באמתחתך שמלה מספיק מהודרת. " ובאומרה זאת קרצה אל איילין.
"נשף?" שאלה איילין בתמיהה. "הנני מקווה שאין זה על חשבון חניכותי! "
"בודאי שלא! רוצה שאלווה אותך אל חדרך?"
"לא, אין צורך. לילה טוב".
"לילה טוב ".
תגובות
פעם הבאה לשלוח משהו קצת יותר ארוך.
שבת שלום!
קראתי עכשיו את כל הפרקים והסיפור שלך פשוט יפה!
בבקשה תמשיכי את הסיפור בקרוב - בשבילי |מתחנן|
בהצלחה בהמשך!
שיר
בס"ד
קראתי את זה ממזמן ועכשיו קראתי שוב מהתחלה כדי להיכנס לעניינים.
הפרקים הקודמים היו טובים, וזה אפילו מעולה. [כל פעם מחדש חבל לי שהפרקים קצרים..... :-(]
אשמח ממש ממש להמשך. מקווה שיהיה לך זמן....
ב"הצלחה רבה!!
אילה שלוחה.
[נ"ב: יש סיכוי שאני אפספס את הפרק הבא אז אני אשמח ממש אם תשלחי לי מסר או הודעה בשיחה אישית כשהוא יגיע.....]