יצירות של דוקטורית

הדפיקות על הדלת היו חלושות, בלתי נשמעות כמעט.
לוריין תהתה אם היא נוהגת כשורה בפנייתה אל מריאן אולם לא הייתה לה ברירה אחרת .
היא שבה ונקשה על הדלת ללא הרף עד שסוף-סוף נפתחה .
מולה עמד מריאן טרוט עינים וסתור שיער. היה ניכר שרק הרגע קם משינה עמוקה.
כשראה את העומדת מולו נפלטה מפיו קריאת תדהמה, " לוריין! מה את עושה כאן?! את לא ישנה בשעות האלה?מה מביא אותך אלי?"
לוריין היסתה אותו " ששש...

הקדמה- אני מתנצלת על ההמתנה הארוכה, מעכשיו אני ישתדל בל"נ לפרסם את שאר הפרקים בתדירות גבוהה יותר.
במשך הזמן שקדם ללוויה הצליחה איילין להחזיק מעמד ושידרה גבורה ואיפוק.
אולם בעת הלוויה עצמה התמוטטה כל חומת הגנתה והיא פרצה בבכי חסר מעצורים.
ידידה ותיקה של אימה המנוחה ניגשה אליה והניחה יד מנחמת על כתפה.
איילין מחתה את עיניה במטפחת המשי הרקומה שאחזה בידה, אולם לא הצליחה להחניק את פרץ הבכי

לאחר דקות ספורות שבה דיאנה.
"ובכן, ננסי עסוקה מעט אולם היא תוכל לקבלך."
איילין פסעה בעקבות מלוותה אל תוך הבנין כשליבה הולם בפראות.
דיאנה ניגשה אל הדלת הראשונה שניצבה לימינן ונקשה עליה, אחר מיהרה לעזוב.
"יבוא",נשמע קולה של ננסי.
ביד רועדת פתחה איילין את הדלת ונכנסה אל משרדה של ננסי.
אולם ננסי היתה שקועה כל-כולה בכתיבת מכתב.
"מי נמצא כאן?" תמהה משלא שמעה מאומה ואז נשאה את

בסקרנות בלתי נשלטת החלה איילין קוראת את תוכנו של המכתב:
"איילין יקרה, בודאי הנך מופתעת עד מאוד לקרוא מכתב זה.
מן הסתם הנך תמהה מה פתאום נזכרתי בך לאחר זמן כה ממושך. ובכן, יש לי בהחלט סיבה מוצדקת לכך.
לפני זמן מועט נתבשרתי כי אחת מן האומנות של בית היתומים אשר הנני מנהלת, עומדת לעזוב בקרוב.
הנך זוכרת בודאי שבכל הזדמנות אפשרית הבעת את רצונך להיות אומנת כאשר תגדלי.
ובכן, הנני סבורה

איילין פסעה הלוך ושוב לאורך המסדרון כשהיא מתוחה כולה.
דלת חדרו של הלורד נפתחה בפתאומיות, והרופא כמעט שהתנגש חזיתית באיילין אשר עמדה בסמוך לדלת.
"שמא נוכל להכנס לחדר כלשהו?" הצליח לשאול לבסוף
איילין נכנסה עימו לחדר ארוח קטן ונעים. היא התיישבה בכורסת קטיפה טובענית אשר הדגישה עוד יותר את רזונה הקיצוני, וסימנה לרופא שישב אף הוא.
לאחר שהתיישב כחכח בגרונו והחל מדבר: " ובכן, מצבו של אביך אכן

נואר הסתובבה אנה ואנה בבקתתה הקטנה ששכנה בפאתי יער עבות, חסרת מנוחה לחלוטין, כשפיה לא פוסק מלמלמל דברים חסרי פשר .
היא לבשה ספק גלימה ספק שמלה מבד גס בצבע בלתי מוגדר וכל-כולה נראתה כמכשפה טיפוסית מן האגדות.
בצעירותה הייתה נואר מקפידה מאוד על הופעתה החיצונית ועוד יותר על טיפוח שערה הזהוב והארוך שהדהים את כל רואיו.
אולם כעת שערה הלבין והידלדל , פניה נחרשו קמטים ואיש לא נזקק לשירותיה זה שנים

קייסי היתה ידועה בתור תולעת ספרים מושבעת . כל ספר חדש שיצא אי-פעם עבר תחת ידיה של קייסי.
בכיתתה זכתה לכינוי: "אוכלת הספרים" אולם תאומתה, דורתי היתה ההפך הגמור ממנה. זה התבטא בעיקר במראה החיצוני שלה, היא היתה די מלאה ושערה היה גלי בגוון בלונד בהיר.
קייסי היתה רזה יותר בהשוואה אליה ושערה היה חלק וגולש בגוון בלונד כהה נוטה לחום. כל מי שהיה פוגש אותן ברחוב היה שואל בפליאה אם הן אכן אחיות...
דורתי

פתאום התחשק לי להמשיך , סליחה שחיכיתם הרבה זמן ... ואני מקווה שהפרק הבא יהיה ארוך יותר...לונדון/ 1835
הכול היה נראה כשורה באותו ערב בבית משפחת בראון.
אבי המשפחה, גו'ן, הסב לשולחן כשלצידו ישובים שלושת ילדיו: קולין, פרד ואן.
הוא המתין לרעייתו דבי שתצטרף אליהם.
סוכנת הבית, מיסיס הרניגטון הגישה לשולחן את המנה הראשונה: מרק ירקות סמיך ומהביל, וסלט כפרי מתובל היטב.
באותו רגע הצטרפה לשולחן

על הרכבת -בדרך ללונדון/1838
עצירתה הפתאומית של הרכבת גרמה לנוסעים להיטלטל על מקומם.
איילין נחרדה לרגע ונפנתה אל הנוסעת ההדורה שישבה למולה: "שמא הנך יודעת מדוע נעצרה הרכבת?"
הנוסעת מילמלה דבר-מה בלתי נהיר ואיילין הסיקה מכך כי כנראה איננה דוברת אנגלית.
באותו רגע נפתחה דלת הקרון ובפתח ניצב הכרטיסן.
"גבירותי הנכבדות! אינכן צריכות לחשוש, אירעה תקלה קטנה ברכבת ובעוד זמן קצר תתחדש הנסיעה."
איילין

בית היתומים סן-פטר/לונדון
דפיקות קצובות נשמעו על דלת משרדה של ננסי ברנר.
"יבוא" השיבה ננסי. הדלת נפתחה בידי אמנדה סצ'ר -אומנתה של קבוצת הגיל הצעירה ביותר בבית היתומים.
תסרוקתה היתה פרועה מעט ופניה סמוקות ,אות לכך שהגיעה במרוצה.
"אימי, קדה אמנדה ביראת כבוד ונישקה את ידה של ננסי, עלי לעזוב באופן מיידי את בית היתומים..."
- למה הנך מתכוונת? -תמהה ננסי
"אימי חלתה ועלי לסייע לה."
-

מנצ'סטר אנגליה -1838
רוח חרישית הרעידה את ענפי העצים שבחצר אחוזת הריסון. דמות נמוכה וצנומה עטופה בברדס רחב הסתובבה בחצר רחבת הידיים חסרת מנוחה ,היתה זו ביתו היחידה של הלורד הריסון- איילין.
היא תלתה מבטים מודאגים בשביל המאובק שהוביל אל האחוזה, ולפתע כמו מענה למבטיה קצרי הרוח , נשמעו מרחוק הדי נקישות פרסות סוסים ושקשוק אופני כרכרה. לאורה הקלוש של הלבנה הבחינה איילין בכרכרה הדורה ההולכת וקרבה

צלצול פעמון עדין התנגן בחלל בית היתומים.
איילין הקיצה מן התנומה ששקעה בה ולרגע שכחה היכן היא נמצאת , אולם מהר מאוד שבה ונזכרה.
נקישות עדינות נשמעו במפתיע .
"יבוא"השיבה איילין.
הדלת נפתחה בידי אם הבית סמנתה. בידה אחזה בשמלת משי שחורה ושמרנית בעלת צווארון תחרה מוגבה וצח כשלג אשר היווה ניגוד מושלם לשחור השמלה.
"יקירתי, טרם הספקתי לציין בפניך אודות המדים הנהוגים כאן.הננו כפופים למנזר

תקציר הפרק הקודם: איילין נענית לבקשתה של ננסי, ועוזבת את ביתה.
בדרך ללונדון היא נזכרת במאורע מימי ילדותה.
כאשר נכנסה מיס אמילי פי אל הכיתה הבחינה כי ננסי ברנר בוכה ללא הפוגה.
"מה ארע יקירתי?" פנתה אליה ברוך
-אד פרק לי את הצמות שלי...-יבבה ננסי
"ובכן אד, גש כעת לפינה. כאשר תחליט להתנצל בפני אחותך על מה שעשית לה, תוכל לשוב למקומך."
אד ניגש אל הפינה ללא אומר ודברים והסב פניו אל

ננסי ננערה משרעפיה ונעצרה מול דלת משרדה.
היא רצתה לפתוח את הדלת, אלא שאז חשה ביד המונחת על כתפה. כשהסתובבה לאחור לא הופתעה לראות מולה את ידידיתה הקרובה -דיאנה סנס.
הבעת פניה היתה מוטרדת ובטון הססני משהו שאלה- "שמא נוכל להכנס למשרדך?"
כאשר ישבו האחת מול רעותה, הגישה דיאנה מכתב לננסי התמהה וזו החלה קוראת-
לדיאנה יקירתי, מן הסתם מכתבי זה מוצא אותך כשאת עסוקה בהכנות ליום המאושר ביותר בחייך.
הנני