לוריין- פרק 1

פורסם בתאריך ז' בתשרי תשע"א, 15.9.2010

הדפיקות על הדלת היו חלושות, בלתי נשמעות כמעט.

לוריין תהתה אם היא נוהגת כשורה בפנייתה אל מריאן אולם לא הייתה לה ברירה אחרת .

היא שבה ונקשה על הדלת  ללא הרף עד שסוף-סוף נפתחה .

מולה עמד מריאן טרוט עינים וסתור שיער. היה ניכר שרק הרגע קם משינה עמוקה.

כשראה את העומדת מולו נפלטה מפיו קריאת תדהמה, " לוריין! מה את עושה כאן?! את לא ישנה בשעות האלה?מה מביא אותך אלי?"

לוריין היסתה אותו " ששש... לא כולם צריכים לדעת שאני כאן! אפשר להיכנס?"

מריאן זז מעם הפתח ואיפשר לה להכנס.

הוא הוביל אותה אל חדר המגורים והחווה בידו על הספה הפינתית שהיתה אהובה עליה במיוחד.

לוריין התיישבה באנחה קלושה שלא נעלמה מאוזניו החדות של מריאן.

" אז מה מביא אותך לכאן?",תהה, " נתקפת בפרץ של געגועים אלי? או שהחלטת שאני בכל זאת מספיק בוגר?" ממילותיו האחרונות לא נעדרה נימה אירונית.

"אולי מספיק עם זה? אחת הסיבות שאני מעדיפה שלא להיפגש איתך היא בגלל ההשתטות שלך... יש לי סיבה מספיק טובה לבוא דווקא לכאן, ולא, ממש לא התגעגעתי אליך... אולי קצת, בעצם."

היא שלפה מקפלי שמלתה תיבת עץ קטנה והושיטה אותה למריאן הנדהם.

"את בטוחה שהכל כשורה איתך?", שאל מריאן המום כולו.

"לגמרי". השיבה לוריין בשלווה. " אין לי ברירה אחרת, רק בך אני יכולה לבטוח שתשמור היטב על התיבה הזאת במקום בטוח.

"אבל לוריין! כל אחד משתוקק שתהיה ברשותו תיבת אוצרות כזו! איך את מסוגלת לוותר עליה כל-כך בקלות?"

הבעה מיוסרת עלתה על פניה הנאות של לוריין, "אני לא מסוגלת נכון לעכשיו להחזיק ברשותי את התיבה הזו! אמש קיבלתי אותה מאבי והוא אמר לי שהוא סומך עלי שאעשה בה את מה שצריך להיעשות.

  אבל הרגשתי שהנטל הזה כבד מידי בשבילי... בנתיים אני מעדיפה  שהיא תהיה ברשותך. ואל תנסה אפילו לפתוח אותה!"

"מדוע?"

" משום שהמפתח נמצא ברשותי. ככה לפחות אוכל להיות בטוחה שהתיבה לא תפתח לפני זמנה."

לוריין נעמדה בהחלטיות והחלה לפסוע אל עבר הדלת.

מריאן מיהר להגיע אל הדלת לפניה ואחז בידה תוך שהוא שואל בסקרנות מהולה בדאגה כנה, "מותר לי לדעת לפחות לאן פניך מועדות? "

"לא. בנתיים לא. ", השיבה בפסקנות, " אני כבר אעדכן אותך בדרך כלשהי.שמור על הבתיבה כבבת עינך!" ובאומרה זאת פתחה את הדלת .

היא ניגשה בזריזות אל הגדר העבותה שהקיפה את הבית ומיהרה להתיר את סוסתה השחורה שהיתה קשורה אל הגדר.

לוריין התיישבה עליה בזריזות והחלה דוהרת במהירות אל עבר האופק שהחל מכחיל ---

 

 

 

 

 

תגובות

י"א בתשרי תשע"א, 10:26
ממ.. נשמע מסקרן..! י רננוש! י
י"א בתשרי תשע"א, 15:16
מדהים! י אנונימי י
י"א בתשרי תשע"א, 15:17
.. י אנונימי י
הכתיבה שלך מהממת ומרתקת, אבל זה די מעצבן שיש רווח כזה בין כל שורה...
אבל זה נשמע ממש מסקרן...
י"א בתשרי תשע"א, 16:34
יפה! י אנונימי י    הודעה אחרונה
זה נחמד, אבל זה דיי שטחי כזה, כאילו את רוצה לגמור עם זה..
אני אישית חושבת שכדאי בפרקים הבאים לשנות את זה..
אבל נשמע טוב!