צלצול פעמון עדין התנגן בחלל בית היתומים.
איילין הקיצה מן התנומה ששקעה בה ולרגע שכחה היכן היא נמצאת , אולם מהר מאוד שבה ונזכרה.
נקישות עדינות נשמעו במפתיע .
"יבוא"השיבה איילין.
הדלת נפתחה בידי אם הבית סמנתה. בידה אחזה בשמלת משי שחורה ושמרנית בעלת צווארון תחרה מוגבה וצח כשלג אשר היווה ניגוד מושלם לשחור השמלה.
"יקירתי, טרם הספקתי לציין בפניך אודות המדים הנהוגים כאן.הננו כפופים למנזר ואם המנזר הנהיגה כאן מדים אחידים אף לאומנות.
בימי ראשון ובארועים תוכלי להתלבש כחפצך , אולם בשאר הימים שמלה זו תהיה תלבושתך הקבועה.
כמו-כן, אל תשכחי לקרוא לחניכותייך, ארוחת הערב מוגשת בעוד כמחצית השעה!"
סמנתה מסרה את השמלה לאיילין ועזבה את החדר.
איילין העיפה מבט על השמלה ורעד משונה חלף בה לפתע.
שמלת המשי השחורה הזכירה לה את מותו של אביה האהוב, ואת התקופה שבה לבשה שמלת אבל.
אולם ברירה אחרת לא נותרה בפניה והיא לבשה את השמלה.
בדרכה אל הדלת, נמנעה מלחלוף על פני הראי הענק שתלה בסמוך .
היא נשענה לרגע על הקיר ולפתע החלו צפים במוחה זכרונות כואבים אשר העדיפה לדוחקם, אולם כעת צפו ועלו בבהירות מדהימה , כאילו רק אתמול ארעו...
מנצ'סטר - לפני כחודשיים.
שמי תכלת חיוורים נפרשו מבעד לחלון החדר שבו שהתה אותה עת איילין.
היא נעורה משנתה העמוקה ולרגע תהתה מדוע איננה נמצאת בחדרה.
כאשר שבה ונזכרה לבסוף בסיבה לכך, היא נאבקה קשות בפרץ בכי עז שאיים להתפרץ מתוכה.
היא לא יכולה היתה להתמודד עם מות אביה האהוב.
איילין סברה שד"ר בדינגפלד ממתמן לה מן הסתם, אולם היא ביכרה שלא לראותו בשנית.
בצעדים קטנים ונמרצים עזבה את החדר.
כאשר גילתה כי הרופא איננו, נשמה לרווחה.
כאשר הגיעה אל חדרה, היכתה בה הידיעה הקשה שכעת בעצם, עליה לדאוג לקבורתו של אביה באחוזת הקבר של משפחת הריסון.
היא סקרה ממושכות את בגדיה ולבסוף לבשה שמלת שיפון שחורה.
דפיקה קלה נשמעה על דלת חדרה וכמעט מיד נפתחה הדלת בידי רב המשרתים: גילברט.
בראותו את לבושה הקודר של גבירתו נפערו עיניו באימה ובקול שדמה לקרקורה של הצפרדע שאל: "האומנם?"
איילין הינהנה בעצב ואחר הוסיפה, " צור קשר בבקשה עם בית הלויות הסמוך! כמו-כן, הורה ליוליה לשגר מברקים לכל ידידינו ומכרינו, ואל תשכח לשגר מברק מהיר לבית הנבחרים!
אמור לי, האם ד"ר בדינגפלד נסע זה מכבר?"
"כן גבירתי."
- "ובכן, בצע את המטלות !"
תגובות
במקומות אחרים שמת רווח לפני/אחרי מרכאות וגם זה לענ"ד טעות.
אבל זה רק שולי ולא חשוב. הסיפור עשוי יפה מאוד.