נואר הסתובבה אנה ואנה בבקתתה הקטנה ששכנה בפאתי יער עבות, חסרת מנוחה לחלוטין, כשפיה לא פוסק מלמלמל דברים חסרי פשר .
היא לבשה ספק גלימה ספק שמלה מבד גס בצבע בלתי מוגדר וכל-כולה נראתה כמכשפה טיפוסית מן האגדות.
בצעירותה הייתה נואר מקפידה מאוד על הופעתה החיצונית ועוד יותר על טיפוח שערה הזהוב והארוך שהדהים את כל רואיו.
אולם כעת שערה הלבין והידלדל , פניה נחרשו קמטים ואיש לא נזקק לשירותיה זה שנים רבות .
למרות שיכלה לשנות את הופעתה כחפצה ,ביכרה שלא להשתמש בשיקוייה הרבים אלא רק בעת הצורך אולם כעת תהתה אם לא הגיעה העת להשתמש בשיקוי מסוים שהיה גנוז במעמקי המרתף.
בהחלטת פתע ניגשה אל דלת המרתף הכבדה והחורקנית אולם נדרשו לה שניות מספר בכדי לפתוח לרווחה את הדלת .
ריח טחב כבד הכה בנחיריה וענן אבק גרם לה לפרוץ בשיעול טורדני.
היא ירדה בזהירות רבה במדרגות האבן התלולות שהובילו אל המרתף תוך שהיא סוקרת בשימת לב מרובה את אצטבות האבן שניצבו משני צידי המרתף.
בקבוקונים רבים גדשו את האצטבות, אולם נואר תרה אחר בקבוקון ירקרק פקוק בשעם .
לבסוף מצאה את מבוקשה בפינה נידחת של המרתף.
היא נטלה את השיקוי בזהירות רבה ועלתה במהירות שלא תאמה את גילה המתקדם חזרה אל הביקתה.
' פעם הייתי מוצפת באנשים שנזקקו לשרותי, אולם כעת נותרתי לבדי והכל באשמתו של גילרו!' הרהרה נואר בזעם מהול בתסכול בעת שהוסיפה חומרים שונים אל הבקבוקון שניצב כעת על שולחן אבן גס.
היא נטלה את השיקוי בידים רועדות מעט וקירבה אותו אל שפתותיה, אלא שאז נפתחה דלת הבקתה בפתאומיות.
"שלום!" נשמע קול רועם מעם הפתח.
בעל הקול, או בשמו: רולאו פסע פנימה שופע בטחון ונחישות.הוא התיישב בכבדות על הכסא הראשון שנקרה בדרכו.
נואר הצליחה לבסוף למצוא את קולה האבוד. "לעולם אל תפתיע אותי!" גערה בו " נשמתי כמעט פרחה מבהלה בכניסתך הפתאומית.מה אתה עושה כאן אם יותר לי לשאול?"
רולאו ניער את תלתליו הזהובים כמעט בגנדרנות , "ובכן, עברתי כאן בסביבה והחלטתי לבקרך. מה רע בכך?"
"אין בכך רע, אולם איני סוברת שסתם כך החלטת להפתיע את אימך ...מוכרחה להיות סיבה לכך, הלא כן?"
רולאו גיחך :"נשארת אותה מכשפה ערמומית כשהיית, אימא.ואם אכן יש לי סיבה מיוחדת לפשר ביקורי, מה תעוללי לי? תהפכי אותי ליצור אימתני? או שמא תנעלי אותי במרתף? אינני יכול להתעכב כאן זמן רב, אמילי תדאג לי."
נואר מיהרה להוכיחו , "מדוע אתה מדבר כך? כבר אינך ילד, ואני גאה בך מאוד ! אולם עליך לפחות לספק את סקרנותי...אני מרגישה כה בודדה כאן. הנך יכול לבקרני לעיתים תכופות יותר."
באותו רגע נשמע מבחוץ רעש עז ולאחריו קול טפיפות סוסים פתאומי.
נואר מיהרה לגשת אל הדלת, אולם רולאו עצר בעדה, "אימא לא!אינך יכולה לדעת איזו סכנה אורבת בחוץ, אצא אני ."
רולאו פתח את הדלת וצרחה מבועתת ופתאומית פרצה מפיו---
תגובות
(בחיים לא שמעתי כאלה...)
אבל בכללי, מדהים! להמשיך!
מ-ת-ח-!