בית היתומים סן-פטר/לונדון
דפיקות קצובות נשמעו על דלת משרדה של ננסי ברנר.
"יבוא" השיבה ננסי. הדלת נפתחה בידי אמנדה סצ'ר -אומנתה של קבוצת הגיל הצעירה ביותר בבית היתומים.
תסרוקתה היתה פרועה מעט ופניה סמוקות ,אות לכך שהגיעה במרוצה.
"אימי, קדה אמנדה ביראת כבוד ונישקה את ידה של ננסי, עלי לעזוב באופן מיידי את בית היתומים..."
- למה הנך מתכוונת? -תמהה ננסי
"אימי חלתה ועלי לסייע לה."
- העלמה סצ'ר! קבוצתך הנה השובבה והקשה ביותר בכל בית היתומים! מנין אמצא אומנת חילופית בזמן כה קצר?
יש צורך באומנת מיוחדת!
"הנך יכולה לשגר מכתבים---"
- העלמה סצ'ר! חוצפתך עוברת כל גבול!הנני יכולה להסתדר ללא עזרתך."
אמנדה מיהרה לעזוב את המשרד כשהיא מותירה את ננסי אובדת עצות.
'זוהי מטלה קשה עד מאוד! יש צורך באומנת בעלת עצבי ברזל ועם זאת שתהיה לה גישה לילדים וגם תקיפה במקצת...'
ואז ניצנץ במוחה של ננסי רעיון מבריק.
היא ניגשה לשידה שניצבה בסמוך לחלון ולאחר חיפוש קצר מצאה את מבוקשה, גליון קלף וקסת דיו.
עד מהרה החל מתמלא הקלף בכתב יד קטן וצפוף. כשסיימה , צילצלה ננסי בפעמון שהיה מונח על מכתבתה .
נזירה צעירה הופיעה בחדרה.
"אליס, קחי מכתב זה אל תיבת הדואר."
ללא אומר ודברים נטלה אליס את המכתב ויצאה את החדר.
ננסי ניגשה בשנית אל השידה והוציאה ממנה מחברת עבת כרס אשר נשאה את הכיתובית :"יומנה של ננסי/1827
אחוזת הריסון/כעבור שבוע
ביום אביבי ונעים למדי, עת ניגשה איילין אל תיבת הדואר הבחינה במעטפה אשר ביצבצה מקצה התיבה.
המעטפה נשאה עליה כתב יד מוכר למדי, אשר גרם לאיילין דפיקות לב מואצות.
היא מיהרה לשוב אל הטירה והתיישבה על הכיסא הראשון אשר ניקרה בדרכה.
תגובות
יש כמה בעיות בפיסוק. אני מתכוון למרכאות ודברים כאלה, תעברי שוב על הסיפור ותיראי.
יש כאן כשרון, אבל הוא זקוק לליטוש רציני.
ועוד משהו,יש בעיה בקטע כשהאמנת בורחת לננסי, את צריכה יותר פירוט, זה כאילו מאוד סתמי ומהיר.
את מבינה מה אני אומר?
את חייבת לשנות את הפיסוק כאן:
"אימי, קדה אמנדה ביראת כבוד ונישקה את ידה של ננסי, עלי לעזוב באופן מיידי את בית היתומים..."
נשמע טיפה מוזר. "קרא ואמרה". חוצמזה, זה לא הסגנון שלה. אני מתכוון לומר שהסגנון הזה של הפיסוק יכול להיות שהוא יותר משוייך לקטע הזה של סגנון כתיבה.
תקן אותי אם אני טועה(או שאתה פשוט חושב אחרת ממני).
"אליס", קראה, "קחי מכתב זה אל תיבת הדואר".
מה נשמע יותר מסתדר?