לאחר דקות ספורות שבה דיאנה.
"ובכן, ננסי עסוקה מעט אולם היא תוכל לקבלך."
איילין פסעה בעקבות מלוותה אל תוך הבנין כשליבה הולם בפראות.
דיאנה ניגשה אל הדלת הראשונה שניצבה לימינן ונקשה עליה, אחר מיהרה לעזוב.
"יבוא",נשמע קולה של ננסי.
ביד רועדת פתחה איילין את הדלת ונכנסה אל משרדה של ננסי.
אולם ננסי היתה שקועה כל-כולה בכתיבת מכתב.
"מי נמצא כאן?" תמהה משלא שמעה מאומה ואז נשאה את מבטה מן המכתב.
לרגעים אחדים נותרה על מקומה כמשותקת ,אולם עד מהרה זינקה מכיסאה והתחבקה ממושכות עם איילין.
לבסוף הרפתה מעט מאחיזתה : "איילין! איזו הפתעה לראותך! לא ציפיתי שתגיעי לכאן כה מהר...
למען האמת, טרם שהגעת לכאן הייתי עסוקה בכתיבת מכתב עבורך בכדי שתקדימי את בואך לכאן, אולם את הקדמת אותי!
ננסי סקרה בחטף את דמותה של איילין.
"הנני זוכרת שתמיד סלדת מגוונים כהים. מדוע הנך לובשת שמלה כה כהה?" התפלאה ננסי.
איילין בלעה גוש מכאיב שעמד בגרונה ואחר השיבה ," עוד אספר לך על כך ביום מן הימים , אולם כעת ברצוני להכיר את חניכותי",קולה היה תקיף והחלטי וכן הבעת פניה.
"תכף אשלח לקרוא לאם הבית"
ננסי נטלה את הפעמון אשר היה מונח דרך קבע על מכתבתה וצילצלה בו פעמים מספר.
באותו רגע ממש נשמעו נקישות על הדלת.
"כן" השיבה ננסי.
הדלת נפתחה בידי אישה גוצה ובריאת בשר לבושה בשמלת פשתן תכולה. הבעת פניה הקרינה טוב לב.
"שלום לך ננסי ושלום לך עלמתי- פתחה אם הבית סמנתה-רציתי להתייעץ עמך אודות האומנת החדשה שאמורה להגיע לכאן.
עליה להקדים את בואה!"
ננסי החוותה בידה כלפי איילין-
"הנני מציגה בפניך את האומנת החדשה שלנו, העלמה איילין הריסון."
סמנתה חייכה בשביעות רצון- "הו, נפלא!כבר התחלתי לדאוג בענין זה.
נעים לי מאוד להכירך עלמתי . בואי עימי ואראה לך את חניכותיך. הן שוהות כרגע בחדר המשחקים, ולאחר מיכן אראה לך את חדרך."
השתיים עזבו את המשרד.
סמנתה הובילה את איילין דרך סבך מסדרונות עד אשר הגיעו אל מסדרון פינתי מבודד מעט.
"זהו אגף המגורים. חדרך מצוי בקצה המסדרון וחדר המשחקים סמוך אליו. "
- והיכן מצוי אולם השינה של חניכותי?" שאלה איילין
" האולם אף הוא סמוך לכאן, אראה לך אותו."
לאחר דקות נוספות של הליכה נעצרו איילין וסמנתה מול זוג דלתות כבדות.
אם הבית חייכה בעידוד אל איילין ופתחה את הדלתות לרווחה.
לעיניהן נגלה אולם רחב-ידים מחופה כולו בשטיחים בגווני פסטל רכים.
בפינות האולם ניצבו שידות מגולפות אשר הכילו משחקים רבים, ובמרכז האולם התגודדו עשר ילדות שקועות כל כולן במשחק מרתק.
כולן היו לבושות בשמלות פשתן כחולות זהות בתוספת סינרים לבנים לכל אורך השמלה רכוסים מאחור בטור כפתורים.
שערן היה קלוע בזוג צמות קשורות בסרטי משי כחולים, והיו נעולות בנעלים גבוהות ושחורות בעלות שרוכים.
סמנתה מחאה כף ובבת אחת הסתובבו כולן לעבר מקור הקול.
"שלום לכן ילדות! זוהי האומנת החדשה שלכן.
אימרו יפה שלום והציגו את עצמכן!"
כמו לפי אות מוסכם מראש נעמדו כולן בשורה ישרה ואמרו במקהלה:" שלום לך האומנת!"
אחר פסעה קדימה ילדה אדמונית עם נמשים מרובים על פניה והציגה את עצמה- "אני נאן"
לאחר מיכן הציגו שאר הילדות את עצמן על פי סדר עמידתן: באת, לין, מאג, בטי, אמי, דיאן, ג'ו, סוזן ודבי.
"הנכן יכולות להמשיך לשחק- פנתה אליהן סמנתה- אומנתכן איילין תבוא לקרוא לכן בעוד כשעה ומחצה לארוחת הערב."
סמנתה הובילה את איילין אל סוף המסדרון ונעצרה ליד אחת הדלתות.
היא שלפה מכיס שמלתה צרור מפתחות מרשים למדי ופתחה את הדלת.
איילין ראתה מולה חדר רחב מרוהט בטוב טעם.
"האם החדר מוצא חן בעיניך?"שאלה סמנתה
-כן, בהחלט, תודה לך.
סמנתה חייכה בנדיבות והותירה את איילין בגפה.
מזוודתה ותיק היד שלה ניצבו בסמוך לדלת.
איילין ניגשה אל מיטת האפיריון המהודרת שניצבה במרכז החדר ונשכבה עליה בליאות.
עד מהרה שקעה בשינה עמוקה.
תגובות
מזכיר לי איזה סרט ישן שראיתי בילדותי... חחח
יפה !
אני מנחש....
שגם איילין תלבש בהמשך שמלת פשתן כחולה.
איילין ונאן יתאהבו אחת בשניה ויתברר בסוף שנאן היא אחותה האבודה, והיא לא ידעה זאת, אך אימה מתה בלידה והאב שלח אותה לבית יתומים כי היא הזכירה את העובדה הכאובה של מות אשתו.
כשאיילין תתחתן נאן תבוא לגור אתה.