בסקרנות בלתי נשלטת החלה איילין קוראת את תוכנו של המכתב:
"איילין יקרה, בודאי הנך מופתעת עד מאוד לקרוא מכתב זה.
מן הסתם הנך תמהה מה פתאום נזכרתי בך לאחר זמן כה ממושך. ובכן, יש לי בהחלט סיבה מוצדקת לכך.
לפני זמן מועט נתבשרתי כי אחת מן האומנות של בית היתומים אשר הנני מנהלת, עומדת לעזוב בקרוב.
הנך זוכרת בודאי שבכל הזדמנות אפשרית הבעת את רצונך להיות אומנת כאשר תגדלי.
ובכן, הנני סבורה שבאפשרותי להגשים את חלומך זה!
כפי שהנני מכירה אותך מזה זמן רב, לא תסרבי לבקשתה של ידידתך.
אשמח לפגוש אותך בעוד כארבעה ימים מתאריך זה בתחנת הרכבת של לונדון.
בכבוד רב , ידידתך ננסי ברנר,המצפה לבואך".
איילין חייכה קלות ' דבר זה כה אופייני לננסי... אולם אפתיע אותה! מבחינתי הנני יכולה לסוע עוד היום ללונדון. הפתעתה של ננסי תהיה מושלמת.'
וממחשבה למעשה.
איילין עלתה אל חדרה ולאחר חיפוש קצר בארונה נטלה מספר שמלות כהות והניחה אותן במזוודה שנחה על מיטתה.
אחר לבשה שמלת שיפון אפרפרה ואספה את שערה ברשת תואמת לשמלה.
לבסוף לבשה מעיל צמר קל בגון כחול עמוק בנוסף לכסיות משי אפרפרות ומצנפת תואמת.
היא ערכה סיור פרידה אחרון בטירה , ולרגע קט נצבט ליבה על שהיא עוזבת את הטירה שבה גדלה מאז ילדותה.
אולם עד מהרה התאוששה איילין ועזבה .
כאשר הגיעה לשער ניגשה אל הכרכרה אשר חנתה דרך קבע במקום והורתה לרכב: "קח אותי בבקשה אל תחנת הרכבת.
כאשר התישבה איילין לבסוף במחלקה הראשונה של הרכבת , החלו צפים במוחה זכרונות נושנים מילדותה , אשר היתה סבורה שצללו זה מכבר בתהום הנשיה.
היא נשענה לאחור על המסעד ונתנה לזכרונות לשאת אותה הרחק הרחק---
מנצ'סטר -אנגליה /1827
המולה עליזה עלתה ובקעה מחדרה של המחלקה החמישית בבית הספר ע"ש ריצ'ארד ברנסול.
מורתם של התלמידים , מיס אמילי פי, שהתה אותה עת בבית משפחת פורד הסמוך לבית הספר, כשהיא מסתודדת עם חברתה- אמי.
לפתע צילצל האורלוגין שהיה קבוע בקיר.
"הנני מוכרחה לשוב אל בית הספר! בערב אשוב לכאן", קרצה אמילי בידידות אל אמי.
"אלווה אותך" הציעה אמי בנדיבות.
השתיים צעדו לאורך השביל שהוביל מבית משפחת פורד אל עבר בית הספר, וכשהגיעו אל השער התקשו להיפרד.
" בערב נמשיך לשוחח אמי, האמיני לי שהייתי נשארת אצלך עד בלי די, אולם תלמידי קודמים לכל!"
- אוקי, המשך יום נעים אמילי, ניפגש בערב!- נפרדה אמי מידידתה ועזבה לבסוף.
אמילי צעדה לעבר כיתתה וכבר מרחוק שמעה את ההמולה שבקעה משם.
היא עטתה חיוך על פניה ונכנסה.
תגובות
מאוד אהבתי.
"איילין יקרה, בודאי הנך מופתעת עד מאוד לקרוא מכתב זה.
מן הסתם הנך תמהה מה פתאום נזכרתי בך לאחר זמן כה ממושך. ובכן, יש לי בהחלט סיבה מוצדקת לכך.
לפני זמן מועט נתבשרתי כי אחת מן האומנות של בית היתומים אשר הנני מנהלת, עומדת לעזוב בקרוב.
הנך זוכרת בודאי שבכל הזדמנות אפשרית הבעת את רצונך להיות אומנת כאשר תגדלי.
ובכן, הנני סבורה שבאפשרותי להגשים את חלומך זה!
כפי שהנני מכירה אותך מזה זמן רב, לא תסרבי לבקשתה של ידידתך.
אשמח לפגוש אותך בעוד כארבעה ימים מתאריך זה בתחנת הרכבת של לונדון.
בכבוד רב , ידידתך ננסי ברנר,המצפה לבואך".
וזה ממשיך לכל אורך הפרק...
לא מוגזם?..??????
אבל עדיין יפה מואד.