פורסם בתאריך ט"ז בשבט תשס"ט, 10.2.2009
בסיעתא דשמיא.
עוד עולם.
אתה,
שנינו עומדים על חוט דק, בין הקשר לבין הניתוק.
רוצים לשלב את הידיים, זה קשה.
אתה שולח את ידך אליי אך אני מנענת בראשי, לא רוצה.
מבקש, מתחנן "קחי את היד" לא, אני לא רוצה.
החוט מתחיל להמשך, מתחיל להתרפות, רוצה להרים ידיים אבל יודעת שזה יכאב.
לרגע מתוק חיוך ואז הקסם נעלם, הקסם מתפוגג.
ואז נרקם רגע שאפוף ביופי, רגע של עיניים מצטלבות אחת בשנייה,
מבטיחות את עצמן אחת לשנייה.
יד משתלבת ביד השנייה, חוט של כסף נרקם בין צליליי המיתר הנוגים,
הרוחשים להם שירת מלאכים מאי שם.
ויחד, יד ביד אותן הפעימות, סדורות בקצב של רחישות הים.
מהירות, מלאות בקצף של אהבה.
לפנינו פרושים להם שדות זהב, פנים חולמות וידיים שלובות, לוהטות.
אתה קוטף פרח כסוף ומושיט אותו לי בעינייך הבורקות ובליבך הנסער.
ירח מאיר ועניים מביטות מעלה, שמיים זרועי כוכבים.
רואה הוא בעיניי, יודע.
תגובות
יישר כוח.
ברכות והצלחות בהמשך.