אלפי רסיסים ניתזו
לכל עבר
יתכן והצליחו לפגוע.
עוד לא תמו גשמי דמעות
ניתך ברד באבני כאב.
ערמות אלומות
הולמות
זהרורי טפטוף שברים
וחצץ צידי דרכים
נרמס
נשפך על ראשי.
אולי כבר כתבתי
פעם
את השבר הזה.
*אך ימים טובים מנשבים
בינות לערפל עננים
מביאים הם עימם מים בצבעים תכולים
מבשרים הם בצבע על חלום ימים זוהרים
והינם כבר ניצבים מבעד לסורגים
אשר סגרו עד היום על
תגובות
בס"ד
אני את שלי כבר אמרתי...
בהצלחה יקירתי.
כתוב יפה
אני אוהב את הסגנון הזה
בס"ד ליקבה"ו
במיוחד אהבתי את הסוף.
"אולי כבר כתבתי
פעם
את השבר הזה."
הרבה כאבים אנחנו ממחזרים. נופלים באותו עניין ונושא. מתי נלמד לקח? מתי נפסיק לכתוב שוב את אותו השבר?
את השארת את זה פתוח, אך מי ששלח לך את התגובה שכתובה בקטן סיים "עוד יבוא אביב". זהו מטען רגשי שונה לחלוטין אם מסיימים בשאלה, או אם מסיימים בתשובה (אפילו אם היא תשובה כללית כמו זו).
בתקווה לראות גם שירים שמחים.
שניהם נכתבו בלילות גשומים...
אבל אתה צודק. אנחנו ממחזרים כאבים.
למה בכלל אנחנו נשארים לדרוך באותו מקום?
[הולכת להזיז את עצמי למעלה]
פרשתי לישון!:)
היה מקום נפשי אחד שדרכתי בו שבע פעמים בלי למצמץ, וזה כאב בהתאם.
[ז' אדר או ניסן לערך, תשס"ח או תשס"ז,
אולי טוב שאת התאריך לפחות שכחתי או הדחקתי.]
מבין, (משתדל..) את העוצמה מאחורי השיר/סיפור החיים..
אבל באמת מדיהם!!!!
מחזיק לך אצבעות!! (למרות שאת חזקה בכל מצב גם בלעדיהן !!)
הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!!