פורסם בתאריך כ"א בשבט תשס"ט, 15.2.2009
כל יום מוסיף אבן לחומת חיי.
כל אבן- אהבותיי.
כזבתי מִחֵכוֹת להם-
מִחֵכוֹת לידידיי.
כל דקה מחשיכה את עיניי.
כל דקה - אכזבותיי.
לא עוד אמתין להם-
אמתין באנחותיי.
כל שנייה מותירתני לקול גסיסותיי.
כל שנייה - ודמי בעורקיי.
כי לאחר זאת לא אשאר בחיי.
לאחר זאת - נמוגו תקוותיי.
תגובות
לאל, שיר יפה מאוד, אשר כתוב בכישרון מיוחד.
הלוואי ותצליחי להתגבר על הרגעים בהם הפסימיות שולטת...
יישר כוח.
אז הוא לא אופטימי, אין בזה שום דבר פסול! בדרך כלל השירים הם הדרך הכי טובה להיפטר מעצבות ומפסימיות..
לאל- זה נראה כמו הכאב הכי עמוק מתוך הנשמה שנכתב בצורה כואבת, אבל מרהיבה. ככה צריך להיכתב שיר.
מקווה שהכל יהיה בסדר ;)