פורסם בתאריך כ"ב בשבט תשס"ט, 16.2.2009
כחיה פצועה שרועה במיטתי,
והם כורעים אליי, מבקשים לאכול משארית בשרי.
מתוך גופה אכולת תולעים,
מבקשים הם לגמוע ללא רחם את טיפת הדם האחרונה שנותרה בי.
ואני, בעודי דואבת את אותו האובדן, איני מסרבת להם,
לוחשת להם שימשיכו לייסרני ולהתענג מאותו סבל הניכר על ארשת פניי.
ולפתע, חרש עצמתי את עיניי וחדלתי, חדלתי מלהיות.
נתתי להם את מה שנשאר, את אותה ארשת פנים כאובה,
נתתי להם את ליבי.
תגובות
מאוד יפה. מצמרר, כפי שכבר כתבו לך.
שירה זה לא, אולי קטע.
הייתי מחליף את המילה "אליי" ב"עלי".
ממש ממש יפה!!