היא דומה לאימה
כל כך דומה לה
כמו שתי טיפות מים
אותו אופי,אותה תדמית
אפילו צבע העיניים.
אימה דומה לסבתה
הן כל כך דומות
אותו חיוך בין שתי הגומות,
אותן לחיים אדומות,
אותו פטפוט כמו בין
שתי יונות הומות.
אותו שיער מתולתל נפוח
אותו לב זהב טוב תפוח
עם אותה הרוח
אותו המוח , אותו הכוח
דומות.
ברגע שהיא נולדה
כולם אמרו פה אחד
יש לשתיהן אם ובת
אותה קומה,אותם תווי פנים,
למעשה,אותם הגנים.
וחברה אחת הכניסה לבת לראש
שצריך לצאת מהחומות מבלי לחשוש
וללכת רחוק ולעזוב ולהקשות עורף למוכר
ולצעוד הלאה אל העולם הזר
אל האנשים השונים והתנאים המשונים
והבת הקטנה
האמינה
לה
לחברה.
לחברה שבאה מבית אחר,
מתרבות בילוי אחרת.
והבת המחונכת
נותרת עכשיו לבדה מבולבלת.
מקטנותה הבת התרגלה לבית חם
ואוהב ושומר וסוגר
ואיך בחופש למען ה'
היא תסתדר?
האם תרגיש כבת חורין?
האם תצליח לחיות
ולנשום את החירות?
או שתשוב לבית שלה
ותתחרט על הטעות?
תגובות
יישר כוח!
פורים שמח!