בעזהי"ת.
יום דינך הגיע.
צאי החוצה, לשדות.
למנגינה הטבעית, השקטה.
חוצה מכל הרעש והשמחה
החיצוניים לך.
התחברי למה שבתוכך.
מצאי האם ישנן שם
שאריות חוט קרוע.
אם כן, סימן הוא שהגעת
למטרתך; ליעד שהצבת
לעצמך.
המשיכי לפשפש.
ודאי תמצאי שם עוד
דברים שתוכלי לעבוד עליהם.
איתם.
זמנך דחוק. ולבינתיים-
המשיכי לשיר את שירת חייך...
לי [מותר, נכון? :) ]
תגובות
כי זה לי.
ואת דעתי כבר שמעת. מקסים כמוך.:)
בעז"ה.
תודה, תודה, תודה!
ואם זה אישי מידי, יש דרכים אחרות...
ממש "מיטב מילים במיטב סדרן".
[לא, לא מבחינת הדימוי בשיר.]
~~
בהתחשב בזה שמי שלא תהיי, בחרת לך כינוי נרקסיסטי, לשאול אותנו האם מותר לך להיות טבעית עם הכינוי זה נרקסיסטי בפני עצמו.
סתם לתשומת ליבך,
כשרונית שכמותך.
ותודה... :)
כול הזכויות שמורות /הקינאה אופפת צעדי/ך /אוהב אמת
ומי את/ה בכלל גנסטר/ת
צלם הולך ולאר שב
אין לי זמן לשטיות
מילים הכי קשות נאמרו
לא רק לי /גם לחזקים ממני
נטשו מה לי ולכם
רק רכילויות שטויות , דיבורי סרק
הן שירתך/ה , אין לי זמן לטפשות
לביזבוז זמן , כראש הממשלה
עשרים וארבע שעות
מה כבר יש לכם לעשות
חוץ ממסרים אישים לשלוח
לנעוץ סכין , לוודא הריגה
שטוטניקים
נימאסתם אתם לא חושבים ! ! !
למה חיינו חייבים להוות שאריות של דברים קרועים?
וכבר לא משנה מה המשל ומה הנמשל בדיוק.
אבל יש איזו מגמה בלהציג עולם קרוע תמיד.
זה מוכרח?
מחשבה קצת כפרנית ביחס למקום שאני נמצא בו כרגע,
ובכל זאת.
[גם אם משהו מהדברים האלו לא קשורים לשיר הזה,
יש לי הרגשה שאת כן תסכימי עם זה.]
אתה צודק.
אף פעם לא חשבתי על זה.
כי זה תמיד ככה.
חיים שמורכבים מקרעים-קרעים.
תודה.
למה את קובעת עובדה?
אני דווקא באתי בניסיון לחלוק על מה שתמיד חייב להיות מוכרח מאליו.
אחד הדברים היפים באומנות הוא לשבור את הקיבעון, לא?
(כן, יש גבול לכל תעלול.
ע"ע תערוכת 'עולמות הגוף'
חפשי נא בגוגל)
שאף פעם לא חשבתי מהזווית שאתה הצגת.