בעזרתו^ ובהשתדלותינו ננצח במאבקינו!
תמונות
צפות
מתת המודע,
הבזקים מפעם,
[מהרע].
מחשבות,
סקרנויות,
מפלחות את מוחי
בחרדה.
זכרונות
מתלבשים
כדמויות,
מתסיסים
את הקנאה
[באחר, בתמים.]
זכרון התמונות
מבעבע
תדיר על אש נמוכה,
מתפרץ
בפרץ הפחד
[לפעמים].
הפחד זורם,
פחד ממי שהייתי.
פחד ממה שיקרה
אם אחזור שוב
להיות
מי שהייתי
פעם.
תמונה מעורבבת
של כעס עצמי,
של כאב,
חרטה,
מצטיירת במוח
רדוד.
תמונות
מטפטפות אל מוחי,
משכנעות
בדברי מתיקה הבליים.
הייאוש ממלא
[מפני פחד עצמי.]
השנאה.
-----------------
נערך.
תגובות
ייאוש ושנאההם לא פתרון
רק דרך התמודדות
פן אחזור שוב להיות
מי שהייתי פעם
מצטרפת להיא שמעליי, כתיבה בוגרת
עמוקה.
אם פעם הוא רע, זה אומר שעכשיו טוב? |מקווה|
לחשוב, להסתקרן, זה לא רע, פשוט צריך לדעת להשתמש בזה בתבונה, עם שכל. לנוות את המחשבות למקומות נכונים, את ההסתקרנות לדברים מועילים.. זה לא אמור להפחיד אותך.. [אא"כ נפלת, ואז חבל.. וגם אז..יש לאן לצמוח..]
בעיקרון, יש דברים שהכי טוב לשכוח מהם.
אבל יש דברים שטוב להכיר בהם.. להגיד "כן, הייתי כזאת. אבל הי, השתניתי! ועכשיו אני כזאת!"
מלכתחילה, לא היה טוב, אבל אם כבר נכנסת לזה, לתמונות, למראות, זה היה צריך לקרות.
ואת צריכה לראות איך את ממשיכה עם זה, לצאת מהפחד של הרע, ולגדול ממנו.. [יאיי, אני לא מדברת באויר, נכון?]
מי שהיית פעם, את לא תהיי.
עליי.
עברת כ"כ הרבה מאז, והשתנית.
לשם, את לא תחזרי.
שוב כעס עצמי? לא גמרנו עם זה?
איך הוא תמיד מוצא איך לכרסם בנו, הא?
הכאב והחרטה טובים בפרופורציה הנכונה, אם מתגדלים מהם, זה מצויין.
[להסביר ת'הבדל בין שברון לב לבין עצב על פי הרב קוק? אני חושבת שאת יודעת..]
אם נכנסים מתוכן לייאוש [שזה מה שנראלי שקרה פה..] זה גרוע.
זה לא מוביל לשום מקום.. פשוט שוקעים.
עמוק. עמוק מידי.
ועל השנאה, אולי עדיף שאשתוק.. רק כמה שזה מזיק.. מי כמוך יודע.
אוהבת אותך, ומתפללת שתמצאי מרגוע.