תמיד היינו צל לא ברור של ספק
אפילו אהבה לא הרווחנו ביושר.
אך בטפל רק אתה בחרת להסתפק
ובמקום שמצאת בו אושר
זרקת שיר צמא לסוף,
עט משתוקק לנייר
מקווה שהזמן
ייקח מה שנשאר.
ותמיד היית סוף ידוע
אז נשברת מהר מידיי,
איך הפכת
לאחר מידיי.
גדלת להיות רק צל של אדם
מלא אהבה, ואף פעם לא בשניים.
כשנמאס לך לשיר, כתבת לי בדם
ובמקום שראית בו עיניים
זרקת בלי לחשוב
את הציפיות מן המחר
מקווה שאני
אקח מה שנשאר
ותמיד היית סוף ידוע
אז נשברת מהר מידיי,
איך הפכת
לאחר מידיי.
עם חיוך מאולץ, חצי רגל בקבר
לחשת לי בשקט שהכל יהיה בסדר.
תמיד היינו סוף
תמיד ידוע מראש
אז החלטנו מהר שדי
ונפרדנו,
כואב מידיי.
תגובות
כשנמאס לך לשיר, כתבת לי בדם
ובמקום שראית בו עיניים
כואב מידי.
לי זה פשוט כאב.
צרם כ"כ.
הבית האחרון, השתיקה שמאחורי, פשוט צורחת.
ובכלל, כל השיר.. הוא כ"כ, אווצ' כזה.
אהבה חד צדדית, אהבה עצמית מוזגמת אולי.
והשריפה מהצד השני..
אני אוהבת איך שאת מביעה רגשות, תחושות, מחשבות.
את מעולה בזה.
רק טוב.. :-)
מדהימה אחת.
כ"כ אהבתי.
אם עולה לך לחן, את מוזמנת להתפרע ;]
תודה..
ו..כן פעם הייתי מעלה הרבה יותר...יש לי מחסום כתיבה נוראי =/