בעזהי"ת.
אתה מסתכל מעלה. כלפי השמים.
ואז אתה שם לב שאתה עובר בינות צוקים מחודדים,
בתוך גיא.
ומול כל ההוד הזה, אתה מרגיש כל כך קטן.
אולי לזה התכוונו כולם כשאמרו שיש כל כך הרבה מה ללמוד מהמדבר.
תמיד הקשבת להם והנהנת.
[לשם נימוס, כן? לא מעבר]
הרי אף פעם לא הבנת אותם.
תמיד שנאת את המדבר. חם שם.
ענווה. כך כולם קוראים לזה.
לא, לא ליכולת להקטין את עצמך.
אלא היכולת לראות אותך כפי שאתה.
בפרופורציות. [אתה ביחס לסביבה, זוכר?]
ואולי, רק אולי, זאת ההתבטלות הזאת כלפי בורא עולם?
אתה מסתכל מעלה. כלפי שמיא.
[אילת התשס"ט]
תגובות
גם המילים שהשתמשת בהן, גם הרעיון שעומד מאחוריהן..
גם הסיום יפה.
בקיצור, אהבתי.
בעז"ה
והוא אמר שהוא אוהב את המדבר.
יש במדבר משהו אינסופי כזה, חזק. חי אבל מת.
תורה ניתנה במדבר- למדבר אין 'שייכות' לאינשהו - אפשר ללכת בו לאיבוד ואפשר להגיע ממנו לכל מקום.