אוף, רטנתי לעצמי, החסימה הזאת לא מאפשרת כניסה לשום מקום!!!
לא התייאשתי, ידעתי שחייב להיות שהם פספסו אתר אחד כזה, סך הכל גם הם בני אדם.
שוב פעם הקשתי. זהו, זה חייב לפתוח את זה. האתר נפתח.
הייתי כמו בתוך חלום, הכל בו היה נראה כל כך קוסם, כל כך מבטיח וזוהר. אך פתאום, נשמעה לה צעקה. חזקה, חודרת, צעקה שאי אפשר להתעלם ממנה, צעקת הנשמה.
"עצרי," היא צעקה לי "אל תלכלכי אותי, תשאירי אותי טהורה ונקייה כמו שאני, אל תעשי את זה!!!
והיצר משיב כנגדה "ילדה, אל תתייחסי לדבריה. את הרי יודעת שתמיד כל כך חיכית לרגע הזה,חבל לך להרוס לעצמך את כל הציפייה ולקבור את חלומך". והנשמה לא נותרת שלווה "את תתחרטי על זה, אני אומרת לך.
ללכלך אותי את יכולה ברגע אחד, אבל אחר כך לנקות, זה הרבה יותר קשה". והיצר משתיק אותה "נו, בחייך ילדה, עזבי אותה ואת השטויות שלה,
מתי עוד תהיה לך הזדמנות כזאת?
עכשיו איש לא בבית, איש לא ידע, ואת סוף סוף תגשימי את חלומך"
והנשמה נכנסת לתוך דבריו: "אולי תגשימי את החלום שלך, אבל ההנאה שלך תיפגם, לא תהיה שלמה, ייסורי המצפון ימלאו אותך תמיד"
"על איזה ייסורי מצפון את מדברת" צועק לעברה היצר "תני לילדה לעשות מה שהיא רוצה"
מה שהיא רוצה... מה שהיא רוצה...המילים מהדהדות שוב ושוב באוזניי,
ואני שואלת את עצמי, מה באמת אני רוצה???
הרגשתי שבתוך ליבי מתנהלת מלחמה עיקשת,ואני חייבת כבר להחליט,
מסתכלת לצדדים.
הנשמה, היא נראית כל כך אומללה, והיא רק לוחשת ולוחשת שוב ושוב
"אל תלכלכי אותי, אל תלכלכי אותי. תשאירי אותי טהורה, טהורה, טהורה..."
והיצר מנגד מביט בי בחיך שטני, "עשי את זה" הוא אומר. "ממה את
מפחדת? איש לא יראה, איש לא ידע. סוף סוף תגשימי את חלומך".
ואני בתווך, תקועה.
פוסעת פסיעה לכאן ופסיעה לכאן, מתלבטת, מהססת.
נשמתי זועקת, צועקת.
היצר מביט בי בציפייה.
ואני, לא יכולה יותר...
אני מכבה את המחשב במהירות, ורצה לחדר.
והנשמה, הנשמה הטהורה שלי רק מלווה אותי במבט אוהב ולוחשת
"אני גאה בך ילדה"...
תגובות
ונזכרתי שקראתי אתזה.
את דעתי את יודעת, אין כמוך. את כ"כ בוגרת, ובכלל.. :-)
אשרייך שיש בך כאלה כוחות. שנזכה..
נ.ב.
לא הבנתי, מה שלא אמיתי זה ההתגברות, או הדרך אליה?
כתוב בצורה חמודה:)
בס"ד
יפה מאוד!!!!!-את כותבת מקסים!!
חוץ מזה זה כתוב מדי ברור וקולח.
לא טוב שהנשמה לא אמרה טיעונים אלא רק:"אל תלכלכי אותי".