פורסם בתאריך כ"ט באדר תשס"ט, 25.3.2009
אי בו החיים עצרו,
פיסת אדמה שטה.
אי בו מלחמת הרוחות מעולם לא פסקה,
שכן זהו מקומה-
אי המוות.
בו המתים ניצחו,
בו הלב הפועם נדם.
אי החידלון,
אי שפורצי הדרכים היו נסים מפניו.
ושם, בבית הקברות הנע,
שם- עפות להן רוחות הקרח-
ולעולם לא ישקטו.
כי באי המוות- אין שום תקווה..
תגובות