את היית הפינה היחידה
ובסוף, גם ממנה ברחתי.
לא השארת לי מקום לצידך
לא הייתה לי ברירה, אז הלכתי.
השארת לי רק אוסף חובות
שספק אם אוכל לשלם
והותרת אחרייך חלל
שאיש לא יוכל למלא.
את היית הניגון שחזר
בזכותך אני פה, ונשארתי.
על הפינה שנותרה בשבילך
לא הייתה לי ברירה, אז וויתרתי.
את השארת לי רק אוסף חובות
שספק אם אוכל לשלם
והותרת אחרייך חלל
שאיש לא יוכל למלא..
השארת לי רק צרור זיכרונות
ששמרתי כבולים במסגרת.
והותרת אחרייך תהום,
מיום ליום היא נפערת..
תגובות
בעזהי"ת
יפה- הבתים כתובים טוב, לא מחליקים- אבל גם לא נתקעים יותר מידי, מה שכן הפריע לי- דווקא ב"פזמון", הבית שחוזר פה פעמיים- דווקא בו נראה שצריך להיות חרוז- כמו בשאר הבתים- אבל דווקא בו החרוז נתקע. אולי זה מכוון- אבל זה קצת הפריע לי.
נמ, גם בבית האחרון- השורה "והותרת אחרייך תהום", חזרה לי מידי על "והותרת אחרייך חלל"- אותם מילים, אותו דבר... כדאי אולי קצת לגוון שם, וגם- תהום לא נפערת מיום ליום. היא אולי נפערת כל יום, או פעורה יותר מיום ליום. המשפט הזה קצת צולע.
עד כאן להערב, בגדול- יפה מאוד.
[^לעניות דעתי הקטנה.]
ואני חלילה לא מתכוונת לתרץ שום דבר..אבל כן, יש לי תקופה מאוד חלשה...המילים לא קופצות לי לראש כמו פעם..ומה שכן קופץ, סתם נשמע צולע..
בכ"מ, השיר הזה מיועד להלחנה, כמו רוב השירים שלי....כך שהסתדלתי לשמור על מבנה שיתאים...
והשורה שאמרת שהזכירה לך את הפזמון- נכתבה ככה בכוונה... אבל אני אשתדל להתייחס להערה לגביה...ונראה מה אפשר לשנות..
שבוע טוב :)
אהבתי את צורת הבתים והפיזמון שחוזר על עצמו רק מוסיף!!!
יצא לך ממש יפה והמילים ממש מיתחברות...
דרדסי
בא לי לשתוק.