חבל.
עוד פעם זה קרה.
ומכאן, אין, אין דרך חזרה.
תקוותי, בודדה, יחידה - נשברה.
חבל.
כה קרובה, הייתה ההצלחה.
ונדמה כי הפעם, יש סיבה לחייך למראה.
ובכל זאת, כתמיד, מרה מרה היא, הנפילה.
חבל.
מזה הרגע פחדתי.
מבואו, כל העת חששתי.
ובהגיעו, להתמודד לא יכלתי.
הדמעה, בודדת, נחושה, מבשרת את שמזמן כבר ידעתי.
נשברתי.
חבל.
תגובות
זה מזכיר לי במבנה שיר של יהונתן גפן..שאני לא זוכרת את שמו כרגע..
זה ממש יפה, אבל.. לדעתי בבית האחרון השורה השנייה מיותרת, כי זה פשוט הורס את רצף הקריאה..
חג שמח :)
ומכל דבר אפשר לעלות!!
בידיעה שתצליח להמשיך הלאה, לאל;-)
אבל אם כבר כתבתי את זה - אני אשאיר...
בע"ה
מדהים!!חזק וכואב
זה מעצבן שאנשים מצליחים לבטא בדיוק את מה שאני מרגישה ואפעם לא מצליחה לבטא...
דווקא אהבתי את ה'חבל' בסוף...=]
עוד אחזור לפה.
מדהים.כ"כ מדהים.
איזה כיף לראות כמה התבגרת והתגברת..
איזה מדכא לראות כמה שאתה באותו מקום...
תודה.