מבעד לחלונות הראוה שלי אפשר לראות
עיניים יבשות
ומבטן העז ניצת באור שקיעה.
מעבר לפנסי הרחוב שלי אפשר לראות
שפתיים נוגות
ותפילתן נישאת הרחק עם הזריחה.
מעבר לאספלט השחור של נשמתי
מעבר לספסלי האוהבים הכואבים
מעבר לאמת המרירה שצצה. עכשיו
אפשר לראות.
אותי.
תגובות
נהניתי לקרוא את שירך!
יישר כוח!
חג שמח!
אותי.
אותך עם כולך, לא רק זה המריר.
אהבתי.
הכתיבה מדהימה! אהבתי את הסגנון בשני הבתים הראשונים, את החזרה עם תוכן קצת שונה.
אולי כדאי להוריד את הנקודה שבשורה האחרונה בבית השלישי... ואולי אף להוריד את המילה עכשיו.
נשמע כואב ומשלים...
אפשר לראות."
זה בעצם-
"מעבר לאמת המרירה שצצה עכשיו
עכשיו אפשר לראות".
זה כפילות מילה..
גדול וקטן- תוקן, תודה.
(לתקן שגיאת כתיב בבית השני, שורה אחרונה).