רגבים

ידיים שחורות מרגבי אדמה,

זו אדמתי במלאת ימיי,

אשתה בצמא את רוח חייך,

את חום לבך אחבק בין ידיי.

ליבי הקרוע שותת עלי חול,

ודם יגוניו מתחלק בין בריות:

זה שמבטיח אף כי אינו יכול,

וזה שהשיב בי הרצון שוב לחיות.

ומה (לעזאזל) עלי לעשות?

הן משחר ילדותי אני כצאן לטבח,

אהבה עוד תצליח פשעים לכסות,

ותקבל בעל-כרחה ציון לשבח.

נגיעות של שלום מול צופרי מלחמה,

לעולם לא אדע עד מתי,

אולי עת אגיע אל רגבי אדמה,

עת יימלאו ימיי...