מלב אל לב

בס"ד

שלום לך, לב יקר שלי!

כבר מזמן שאני חושבת לכתוב לך,
למרות שאני יודעת שלא תענה, שלא תכתוב, שלא תגיב בקול רם, או אפילו בלחש.
מקסימום תקרא, תפנים, תחשוב.

כבר חודש ימים שאני קרועה לשניים.
יותר נכון, אותן שתי חתיכות כבר מזמן נעשו לגזירים גזירים, והכל בגללך!!
בעצם, בגללך ובגלל ידידך הטוב – שכלי הדל...

ותמיד כשקורים מקרים שכאלה, חוזרת ונשנית בנו ה"מנגינה" של:
"יש להשליט שכל על רגש".
אבל במקרה שלי – אין לדעת מי כאן השולט בכלל:

ואולי זה אתה שהפעם צודק?! אולי פעם אחת ויחידה השכל הוא הטועה?

ואולי בעקבות החלטתך, יבוא גם השכל הטוב, והמחשבה הנכונה?

ואולי השכל יטעה אותך, ויגרום לך להצטער על הטעות המרה והגורלית הזאת?

ואולי ואולי ואולי....

אני רק מקוה ומאחלת לעצמי, שלא אאחר את המועד, שלא אעשה צעד שגוי...

לאחרונה, התחלתי לדבר עם אבא,  אבא שבשמיים,
אבל... כנראה שהוא עסוק לאחרונה, כי תשובות אני לא ממש מקבלת.

מה בסך הכל ביקשתי ממנו? שיתן לי רמז, ואפילו דק שבדקים, שיכריע את הכף, לכאן או לכאן.

אולי אתה תדבר איתו?? תזעק אליו!! אותך הוא בטוח ישמע!
(רק תשתדל לא לצעוק חזק מדי, שהשכנים לא ישמעו ויתחילו לשאול שאלות...)

ותגיד לו, לאבא, שאני אוהבת אותו! את ההוא שנקשרת אליו!
את ההוא שהחלטת שבגללו שווה להשליט אותך על השכל,
השכל המצומצם, שראייתו הולכת ונחלשת, אולי...

בתקווה שלפחות אתה תשמע לי,
גם אם לא תענה, לא תכתוב, לא תגיב בקול רם, או אפילו בלחש.

קראת? הפנמת? כעת הגיע הזמן לחשוב!

                                                                   בהוקרה ואהבה,

                                                                                                         אני.