קרברוס.

מאת
ארגמן
פורסם בתאריך כ"ב בניסן תשס"ט, 16.4.2009

ימים של חרבות

חרבות על ים שחור.

מן המים עולות וגואות מפלצות, שדים, מן השאול יורדים.

אתם באים לראות אותי ולעולם לא מביטים. אני טובעת.

השדים מצילים אותי.

 

הוא ירד לשם

פורט על נבל עשוי ורידים.

והמנגינה לעולם לא הייתה שלו- היא הייתה נחלת העולם.

רק אדם, מכל מה שיכול היה להיות. פוטנציאל הוא עניין

מאד חמקמק.

 

הרוחות שנושבות בעולם

מן ההיסטוריה לאדם.

הסיפורים והשירים שבוראים תרבות. התרבות שמחריבה.

הכל היה משחק. משחקים של מלחמה, והאור לא בא.

מה בין שדים לאֵלים?

תגובות

כ"ה בניסן תשס"ט, 00:25
לארגמן י אהובה קליין י

כתיבה יפה ומעניינת- עשירה בדמיון ודימויים כאחד, נהניתי לקרוא.

יישר כוח!

שבוע טוב  וחודש מבורך!

כ"ה בניסן תשס"ט, 03:18
טוב, אז ברור י טל23 י
שאני לא יכול להבין את השיר הזה,
{את פריקית של מיתולוגיה?}

אולי רק תתני הסבר לפשרה של שאלת הסיום..?
{שלפחות על פי המבנה אפשר לנחש שהיא עיקר השיר}

ביטוי מעניין להדרה (ההכרחית?) של עובדות ומציאויות שמפריעות לזרימת החיים.

אבל על אורפיאוס זה לא היה מקובל,
האהבה יותר חזקה מהמוות,
אל תסתכל, תמשיך לצעוד בתוך הערפל,

וגם אותו יזיזו מהתמונה בסופו של יום, כשהעצב המטורף שלו יזכיר לנו
יותר מדי את המוות,
ולא יתן לנו להשתכר בשקט.

אז עד שנספיק לתפוס את הספינה הבאה,
כארון

שבוע טוב..

{כל תגובה חייבת להיות רצינית?}
כ"ה בניסן תשס"ט, 19:50
בקריאה שלישית - י אנונימי י

מקסים, מקסים, מקסים.

השימוש במיתולוגיה נפלא.

התחושה שהיתה לי בקריאת השיר היא של אכזבה חזקה מאוד מהעולם האנושי הסובב.

[אני כאן לשחנוש, אם את רוצה]

ג' בניסן תשע"א, 19:47
הסוף מאוד יפה, רק ספק אם הוא נכון. י חנן.לב י    הודעה אחרונה

אסביר את זה בקצרה כמה שאפשר,

ה' דווקא רוצה שנתאחד ונשנה את ההיסוריה בכך שעל ידי שנתאחד נשנה את הנורמה.

פעם אחרת אסביר יותר.