הוויה אחת

פורסם בתאריך כ"ח בניסן תשס"ט, 22.4.2009

פתחתי את חלון חיי
לעת ערב ודימיתי- כי הינך כאן.
ראיתי את מהמורות
הימים, השנים,
שנתנו בך חותמם,
הטמיעו, טבעו בך ריחם.

צפיתי בקסמי הרוח
המפזרת צינתה
אל הרחוב, ההולך
ומצטופף, מצטופף
והולך.

והנה, מבין כל העוברים
המהלכים, מטופפים,
לפתע, לשבריר שנייה
נפגשנו- לדק היינו להוויה אחת.

נעלם הרגע,
(כהיה ואיננו עוד).
פג הקסם נסגר החלון-
ורוח חמימה שבה
לנשוב באויר הרך.

תגובות

כ"ט בניסן תשס"ט, 10:57
השיר מעביר ביקורת,מי שכתב, מסתכל במראה ורואה עצמו י אנונימי י
כ"ב בתשרי תשע"א, 20:59
ממש יצירה מיוחדת י חנן.לב י    הודעה אחרונה

נהניתי.