לפעמים נדמה לי שנגמרו לי השיריםואז אני מגלהדמעהאחת יותר מידי.
*כאשר דמעתי תהפוך לשיר-אדע כי חיי הם כינור.
בעזהי"ת
נראה לי מתומצת מידי, ואולי זה חלק מהפואנטה?
בכל אופן, נוצרה לי תחושה שקבעת פה עניין של שירים=דמעה בקונוטציה של עצב, דווקא. וזה תחושה שאני מאוד לא מסכימה איתה.
בכלל, כל ה-קטעון- הזה, 13 מילים, נראות לי כמו, נניח, בית מקטע ארוך. והאמת? קראתי את זה וחיפשתי וחיפשתי המשך. כי זה לא אמר לי כלום, בעצם.
מחילה על הביקורת המרובה..
אני בוכה. שוב.
חמש שורות שמבטאות הרבה יותר ממה שאוכל להגיד באלפי מילים.
תגובות
בעזהי"ת
נראה לי מתומצת מידי, ואולי זה חלק מהפואנטה?
בכל אופן, נוצרה לי תחושה שקבעת פה עניין של שירים=דמעה בקונוטציה של עצב, דווקא. וזה תחושה שאני מאוד לא מסכימה איתה.
בכלל, כל ה-קטעון- הזה, 13 מילים, נראות לי כמו, נניח, בית מקטע ארוך. והאמת? קראתי את זה וחיפשתי וחיפשתי המשך. כי זה לא אמר לי כלום, בעצם.
מחילה על הביקורת המרובה..
זה פשוט אומר הכל.
צריך לדעתי להרגיש אתזה, בשביל להתחבר לזה ממש. בשביל שהכמה מילים האלה יעשו ת'עבודה שלהם.
את טובה בזה.
מדמעה אחת יותר מדי, אפשר לכתוב ספר שלם!...
תודה רותי.
אני בוכה. שוב.
חמש שורות שמבטאות הרבה יותר ממה שאוכל להגיד באלפי מילים.