כשנשאתי תפילות לשווא
אל הבוקר שיבוא יאיר
שיציל אותי, קראתי אליו
מהתמונות ההן על הקיר.
וכשברחתי ממי שאהב
אל דברים בהם לא האמנתי
בין גבולות הייאוש שעזב,
בין הקירות ההם התעצמתי.
ועכשיו כשאני כבר יודעת
לא היה שם מחסום, פשוט היה שם פחד.
מבלי לשים לב, אני בניתי סביבי חומה
ועכשיו משהתפרקתי,
אני שוב מרגישה שלמה.
כשנשביתי בקסם מילים
שכלל לא אמרו לי דבר,
ידעתי לחזור אל אותם הצלילים
והיום זה אתה שנשבר.
ועכשיו כשאני כבר יודעת
לא היה שם מחסום, פשוט היה שם פחד.
מבלי לשים לב, אני בניתי סביבי חומה
ועכשיו משהתפרקתי,
אני שוב מרגישה שלמה.
כשהסתכלתי באותן התמונות
לא הייתה משמעות מסגרת
אז ניצחתי את כל הגבולות
והיום אני שוב חוזרת
לעצמי.
תגובות
ועכשיו כשאני כבר יודעת
לא היה שם מחסום, פשוט היה שם פחד.
מבלי לשים לב, אני בניתי סביבי חומה
ועכשיו משהתפרקתי,
אני שוב מרגישה שלמה.
כ"כ יפה... פשוט אהבתי!!
בס"ד
ועכשיו משהתפרקתי,
אני שוב מרגישה שלמה. |צמרמורת|
דווקא אני הכי התחברתי לזה-
"וכשברחתי ממי שאהב
אל דברים בהם לא האמנתי
בין גבולות הייאוש שעזב,
בין הקירות ההם התעצמתי."
וואו...
ד"א:עכשיו כשאני כברר יודעת --> להוריד שם ר' אחת חצופה..
וואו, את גדולה.
זה מקסים. מבטא כ"כ הרבה דברים שלעיתי אין ביכולתי להוציא...
תודה!