לבכות לכם?

ושוב, כמו בכל שנה, אני בוכה עליכם דמעה אחת יותר. אולי כי אתם מתרבים כל פעם, ואולי כי ככל שעוברות השנים אני מתקרבת לזה יותר ויותר. אף פעם לא הכרתי אתכם, לא איבדתי אף אחד מכם..וכשאני חושבת על זה, אני בטוחה שעברתם ליידי ברחוב מתישהוא..בטח הייתם מחוייכים, שמחים על הזכות שניתנה לכם להילחם למען החופש של הדור הבא אחריכם.
שלא יהיה ספק לאיש, אתם מתתם כגיבורים. אתם, בפירוש, הגיבורים שלי. המונח המדוייק במילון לערך 'בן-אדם'. ולמרות שלא הכרתי אתכם, אני יודעת שהייתם כאלה. רק גיבורים ניחנו באומץ הזה שהיה לכם, ורק בני אדם משתמשים באומץ הזה בדרך הכי נכונה.
כל שנה, אנחנו בוכים עליכם, כותבים לכם. כל שנה, אנחנו כואבים אתכם.
פתאום, כשמדברים עליכם, העברית של כולם הופכת פתאום לרהוטה ויפה. כי אי אפשר לדבר עליכם באותה שפה בה משתמשים בשיחות החולין, בשירים הקלילים, שכלכך מתגמדים לעומתכם..
וכל שנה, ליום אחד, אתם הופכים לשיר.
שיר שכולם מכירים, וספק אם מצליח לגעת בכולם.
שיר שמתנגן בכל ערוצי הטלוויזיה, ובכל תחנות הרדיו, וספק אם כולנו באמת מבינים את המשמעות שלו.
כן, אתם הפכתם לשיר..למרות שאני לא בטוחה שכך רציתם להיות..אולי אתם בכלל לא רוצים שנבכה עליכם?
תמיד אומרים שבמותכם ציוויתם לנו את החיים...ואני חושבת שאני סוף סוף מבינה מה זה אומר..
ולא,אני לא הכרתי אתכם.. אבל כן, אני בטוחה, שאתם לא מתתם כדי שנבכה עליכם. אתם מתתם כדי שאנחנו נדע, וכדי שכולם ידעו, שיש לנו בשביל מה להילחם, ושאנחנו אף פעם, אף פעם לא נוותר. לכן, אתם מתתם...בשביל שאנחנו נחייה. נחייה, ונמשיך להילחם.
ואנחנו חיים, ואנחנו נלחמים, ואנחנו ממשיכים את המאבק של כולנו, שלכם.
אבל יום אחד בשנה, אתם חייבים להבין, גם אנחנו קצת מתים..מתים איתכם.

(מוקדש לכל הגיבורים שבעצם לא הכרתי, ובעצם, בזכותם אני חיה.)