געגוע

והגעגוע...
געגוע צורב וחזק כל כך שאפשר להשתגע, אותן דמעות המצטברות וחונקות,
אותן דמעות שאינן מפסיקות לרדת אבל אף אחד אינו רואה אותן.
דמעות פנימיות חדות כסכין דוקרת שפוצעת בכל פעם ומדמם ללא הפסקה.
אותו געגוע ששום דבר בעולם לא יכסה או ישכיח אותו,
געגעוע אמיתי עם ריח ישן ומכאיב עד מוות, ההרגשה שאף אחד אינו מבין אותך,
את אותה הרגשה מכבידה,
שגם אם אסביר במשך שעות אמשיך להרגישה,
גם אם אצעק עד לצרידות היא לא תעלם אותה תחושת צרבת וכאב,
אותה תחושת אהבה שמהולה בשנאה חזקה.
געגוע הכרוך בבדידות שאין לכסותו גם אם היותי
עם אנשים רבים תחת קורת גג אחת.
געגוע הינו הרגש החזק שהרגשתי אי פעם...