להרגיש שלווה.

הרבה זמן לא קראתי משהו והצטערתי שאני לא יודעת מה עומד מאחוריו.
מדהים. אהבתי באמת..

[וואו, שנים.]
מסכימה עם מורי'ה, גם.
"שמלתי הקרועה", יוצר דמיון של בובה קטנה, שבעלי'ה זנחו.
הסוף מנפץ את המטאפורה הזו.
בובות לא יכולות לקום וללכת, ילדות כן.

'וכשניסית לחזור
מקומי עמד שומם
שמלתי הקרועה
שם זרוקה בודדה
כזכר לליבי
שהיה
נפצע
וברח'

תכננתי להגיב ארוך, אבל ישפה שיעור.
אהבתי.

"והלילות לא נגמרים.
שעות תקועות במחוגים
כמו נצח.
בטח גם כואב לך.
געגועים הם הילדים של הבדידות.
--
אם שואלים אני עונה,
הכל בסדר כבר נגמר
ובטח,
אתה יודע ת'אמת.
געגועים הם גם הילדים שלך.."


תודה לכולם על התגובות.
היה לי סיבה שלא פירסמתי שנים..
מחמם ת'לב לשמוע שעוד זוכרים אותי פה.

סנשיין, תודה. כנ"ל לגבייך.

יש לך המון עוצמה בשירים. אני מצטמררת בכל פעם שאני קוראת שיר שלך...
גם אם אני לא מגיבה לכולם, תדעי שאני קוראת..
שיר מדהים וכואב. אין מילים.

[את חזקה, אני יודעת...]

כתבת עם המון עוצמה,
ושוב נוגע וכואב...

מרגישה שזה סוג הרגשות שיש עוד המשך אליהם.
מחכה לראות איך יהיה השיר הבא ואחרי הבא ומה יהיה הסוף...
ומתפללת כ'כ שתאהבי ותהיי שלמה עם השיר האחרון..


אהבתי מאוד את המשל, את המאבק בין הרצון להרגיש שלווה לבין הלב הסוער..

כואב.

עד עכשיו לא ידעתי על קיומך בשם הזה...