אפס סובלנות - פרק ד

המנהיג קם ממקומו ויצא במהירות אל מחוץ לאוהל הגדול ומצא את עצמו עומד מול בחור בערך בן 19 לבוש בחולצה קצרה ושחורה ומכנסי ג'ינס כחולות. עוד לפני שהספיק לפצות את פיו הושיט הבחור את ידו ואמר במבטא אמריקני מודגש  "שלום שמי ג'ו ושמעתי על המאחז הזה דברים טובים אפשר להצטרף?" המנהיג לחץ את היד המושטת במבוכה ואמר "תקשיב ג'ו אנחנו מאוד שמחים שבאתה אבל בדיוק הים יש לנו פה דברים קצת.. אההם... חסויים. תוכל לבא מחר?"  ג'ו הוריד את ראשו ואמר  בעצב "טוב כנראה שמשמיים לא רוצים שאהיה במאחז הזה" והתחיל להתרחק לכיוון היציאה.

המנהיג לא ידע מה לעשות: "מצד אחד", חשב, "אם הוא אמין,  אז אני מפסיד בחור שנראה שיעשה כל דבר שיגידו לו - וכאלה בדיוק אנחנו צריכים. ואם הוא לא אמין ואנחנו נקבל אותו, אז אפשר להתחיל לארוז חפצים לקראת המעבר למלון מינוס חמש כוכבים בכלא שטא". לפתע עלה במוחו רעיון. "לא אל תלך", צעק אחרי ג'ו  המתרחק לכיוון השער. ג'ו הסתובב ושאל בתקווה "אז אני יכול לבוא היום?" "כן, בטח" אמר המנהיג, "סתם צחקתי אתך. אבל חכה רגע". המנהיג פנה אל השומר ולחש לו: "רוץ מהר אל היועץ שלי ותגיד לו את המילים האלה "נסבו על הבית", הוא כבר יבין". השומר משך בכתפיו רץ אל האוהל ומסר ליועץ את ההודעה הדחופה. היועץ החויר, קם ממקומו ואמר בקול רועד "יש חשש לפשיטה של השב"כ על המאחז אנחנו נתפזר כעת ונחזור לשגרה רגילה. ואתה, כבוד הרב, אנא הצג את עצמך כתורם שבא לביקור התרשמות מהמאחז שלנו". הזקן מלמל בזעם משהו שנשמע כמו "דין רודף", אבל היועץ כבר יצא אל מחוץ לאוהל. תסריטי זוועה מגוונים עברו בראשו. בעיני רוחו הוא ראה ניידות משטרה מקיפות את המאחז ואיש שב"כ בעל משקפי שמש שחורות אומר לו בלגלוג, "מה הענינים עוז? מה שלומו של "היועץ המדופלם"? המשחק נגמר, היה כיף הא? לא נורא". 

כל פחדיו התחלפו בזעם, כשראה את המנהיג עומד ומדבר בניחותא עם נער גבעות מצוי, שנראה מתאים לתואר שב"כניק בערך כמו שהארי פוטר מתאים לתואר ספר פילוסופיה.

הוא התקדם לעבר המנהיג במבט נחוש שרמז, "תסלק מפה את הבחור  לפני שאני אעשה את זה". המנהיג סימן ליועץ להמתין, קרא לאחד מהבחורים שהסתובבו בשטח ואמר לו: "זה ג'ו והוא בא לגור במאחז הזה. אנא, הכר לו את המקום ואת הבחורים ותמצא לו היכן לישון". המנהיג רמז לבחור ששמו היה יוחאי להתקרב ואז לחש באוזנו "אף מילה על התוכנית, ברור?" יוחאי הנהן בראשו ושני הבחורים התרחקו. או אז פנה אל היועץ ואמר לו "מה הענינים עוז יועצי היקר"?  "אל תתחנף", אמר היועץ בזעם. "מה זה הדבר הזה? אתה מדווח לי על שב"כניק שמגיע למאחז, אני מפזר את הטקס, מלחיץ את כולם, ובסוף זה בסך הכול איזה מישהו שרוצה להתקבל לכאן. תאמין לי אם הזקן יעזוב זו תהיה אשמתך הבלעדית".

המנהיג הצית לעצמו סיגריה וענה בניחותא: "אל"ף - אל תקרא לו הזקן תיקרא לו הרב. בי"ת - על המושג מושתל שמנסה להראות כמו כולם שמעת? גימ"ל - הסיגריות האלה נהדרות אני מציע לך לנסות גם".

"מצחיק מאוד" אמר היועץ בפנים קודרות, "עכשיו תסביר את הדברים שלך בלשון ברורה יותר, כי אולי אתה" הוסיף בעוקצנות, "שיא התבונה האנושית, מבין למה צריך לפזר את המסיבה ולגרום שהזקן כמעט יעזוב אותנו בגלל סיבות שאף אחד פה לא מודע לרצינותן". המנהיג הביט בו בהשתאות ואמר, "מה קרה לך עוז, אפשר לחשוב.. אז פיזרתי את המסיבה באמצע, סו וואט?" היועץ השיב בהתנשאות: "אתה הרי יודע שיש לי כושר פסיכולוגי מסויים ובכן הצלחתי להבין דבר פשוט מאוד הרב שלנו הוא במחילה מכבודו זקן משיחי, שחי בהזיות קבליות. ברגע שאתה גורם לו זעזוע כזה ועוד בקבלת הפנים הוא יכול בקלות לחשוש שזה מזל רע, כוחות רשע, או כל הזיה אחרת שתעלה במוחו הקודח - ואז הוא פשוט יעזוב אותנו. הבנת את זה, חכם מדופלם שכמוך"?

המנהיג פרץ בצחוק אדיר: "הו, עוז, אתה כל כך משעשע. "כושר פסיכולוגי", חה חה חה". פניו של היועץ הסמיקו מזעם ומהשפלה. "ואתה", צרח, "אתה לא רואה מילימטר קדימה. עסוק במשחקי ריגול דמיוניים, לא מבין איזה נזק ייגרם לנו אם הזקן יעזוב. החבר'ה פה פשוט יישברו. הוא ישכנע אותם שמזל רע רודף אותנו ושכדאי לותר על כל העסק. הבנת סוף סוף?"  מפניו של המנהיג נמחקה בבת אחת העליצות שהיתה שרויה והוא סינן כלפי היועץ בקול מאיים: "לידיעתך אני פה המנהיג ואתה בסך הכל יועץ. אני ממליץ לך לזכור את זה טוב טוב ברור?" הוא שלף את אקדחו מכיסו בתנועה רבת רושם, החזירו בחזרה והתרחק מהיועץ מפנה אליו את גבו. עוז רטט כולו בזעם כבוש וחשב לעצמו "הפעם ניצחת, אבל עוד תיראה אני אחכה לך בסיבוב, יא-אפס".  הוא רץ לאוהלו לתכנן תוכנית שפרטיה הראשונים כבר התחילו לבצבץ במוחו...

*****

המנהיג פגש בדרכו את ג'ו הנלהב שהפציר בו לתת לו להתקבל ל"אור האמת". הוא ענה לו בטוב לב מעושה, "בסדר, אם אתה כל כך רוצה - אז התקבלת". הוא השאיר את ג'ו הנרגש מאחוריו ופסע לאוהלו בזריזות. אם הבחור הזה באמת שב"כניק, אחרי חודשיים של מבחן שבהם עדיין לא יתגלה לו כלום הוא יישבר  ופשוט ינטוש את המקום הזה לנצח. מה שברור הוא שאם הוא אכן מושתל שהגיע לכאן בגלל קבלת הפנים - יהיה צורך לדעת מי העביר לשב"כ את המידע שבין מאחז "אור האמת" ובין הזקן יש קשרים לא כל כך כשרים...

*****

בשעה שלוש לפנות בוקר יצא ג'ו כשבידו מחשב נייד אל מחוץ לאוהלו. הוא זינק בזריזות לתוך חושה קטנה בקצה המחנה. החושה נבנתה עוד בידי הרועים הערבים שהיו מביאים את צאנם לרעות במקום שבו נמצא כעת המאחז הם סולקו "ביד קשה ובזרוע נטויה" מיד כשהוקם המאחז. כעת הכיר ג'ו תודה לאותו רועה אלמוני, אין שום סיכוי שמישהו ירצה דווקה בשעה מאוחרת כזו להציץ פתאום אל תוך החושה המתפוררת. ג'ו, הלוא הוא "המושתל", פתח בזהירות את המחשב הנייד שלו והחל  בכתיבת התשדורת הראשונה הוא פתח בכך ששלב אלף בתוכנית הושלם, הוא התקבל למאחז. לאחר מכן סיפר על התקרית המוזרה שעבר כשביקש לראשונה להתקבל למאחז. כתב גם שנראה לו שהזקן הוא סתם תורם תמהוני שסובל כנראה מעודף כסף ומנסה לעשות משהו מועיל עם המיליונים ששוכבים אצלו בבנק -וסיים בכך שהוא בטוח שמשהו מוזר מסתתר מאחורי החזות התמימה של מאחז "אור האמת". לאחר שסיים את הכתיבה לחץ על כפתור השלח ורץ בחזרה למיטתו, לא לפני שבדק היטב אם על אף אחד מיושבי המאחז לא נחה רוח פיתאומית של רצון להתפלל ותיקין בשעה ארבע לפנות בוקר אל מול אויר השומרון הקריר...

למזלו אף אחד מיושבי המאחז לא החליט להיות צדיק פתאום - והוא יכל לחזור למיטתו לישון עוד מספר שעות עד הבוקר.