יצירות של פיתון

פרק ג - טקס חניכה.
הסיפור אינו תואם באופן מוחלט את ההסטוריה אלא רק בקווים כלליים.
אביו של יוסף, נעמן, מיהר מיד עם שובו מהמשימה למערה שליד ארץ גושן ששימשה את בני המשפחה למרכז לפעולות שהשתיקה יפה להם.
"שלום נעמ.. מה קרה?!"
יששכר שישב אותה שעה במערה מצפה לדיווחו של יוסף קם ממקומו בבהלה.
"מדוע אתה כה נסער?"
"נאלצתי.. נאלצתי... להשתמש בה."
דממה כבדה נפלה על החלל החשוך, ורק קולו

תולדות עם ישראל.- מהשיעבוד במצריים עד עד מלחמת לבנון השנייה.
הקדמה.
השמש עלתה באיטיות על פני הנילוס מאירה באורה האדמדם את עיר המלוכה הפרעונית, עיר המלוכה של אחת מאבני הדרך החשובות בתולדות העולם העתיק. לאור השמש העולה הוריקו שדות היבול שסיפקו לעיר את צרכיה. שערי החומה הענקית נפתחו ויום השוק החל. יום השוק של עיר הבירה המצרית הוא חוויה מרתקת עד מאוד, סוחרים כהי עור מכריזים על מרכולתם בקול גדול,

תאוריות קונספירציה
מכירים אותם? התאוריות שגורמות לכם לכם לפקפק במה שתמיד חשבתם, או התאוריות שישמשו אותכם בוויכוחים כדי לגרום לצד השני מבוכה ויעזרו לכם להגיד ליריב במבט של יודעי כל "תאמין לי משהו מריח לא טוב בכל העסק הזה" ואם הדוד של החבר של השכן שלכם נמצא איפשהו בשב"כ ודיבר אתכם פעם שתי מילים גם תוכלו להרים את עיניכם אל התקרה להביט בעיני המתווכח ולומר לו בכל שקט "ותאמין לי יש עוד דברים שאני יודע,

פרק ז - אחד אפס
ג'ו הסתובב אחורה במהירות וראה מולו את פניו המעוותות משנאה של המנהיג. "שלום ג'ו", אמר בקול שקט וציני, "לא נעים לי לבשר לך, אבל המשחק נגמר. 1-0 לנו. דומני שלקבוצה שלך קוראים שב"כ, הלא כן? קבוצה מצוינת, אבל אף אחד לא יכול היה לחזות שהקפטן של הקבוצה היריבה ישכח את הסיגריות שלו בחושה קטנה בקצה של מאחז מפוקפק, יבא לקחת אותה ויראה שעל מסך מחשב שבחדר יש חומר מעניין מאד. יש לך כושר כתיבה

פרק ד - המושתל
המנהיג קם ממקומו ויצא במהירות אל מחוץ לאוהל הגדול ומצא את עצמו עומד מול בחור בערך בן 19 לבוש בחולצה קצרה ושחורה ומכנסי ג'ינס כחולות. עוד לפני שהספיק לפצות את פיו הושיט הבחור את ידו ואמר במבטא אמריקני מודגש "שלום שמי ג'ו ושמעתי על המאחז הזה דברים טובים אפשר להצטרף?" המנהיג לחץ את היד המושטת במבוכה ואמר "תקשיב ג'ו אנחנו מאוד שמחים שבאתה אבל בדיוק הים יש לנו פה דברים קצת.. אההם... חסויים.

חשוב מאוד!
סיפור זה נכתב בהומור בלבד ללא כוונה להשמיץ חלילה את נוער הגבעות או את תושבי יהודה ושומרון ואינני מתכוון שנוער הגבעות הוא אכן כפי שכתבתי בסיפור זה.

הקדמה
לא ביום אחד התחילה המהפכה וגם לא בשנתים. שנים היא להטה מתחת לפני השטח במאחזים מבודדים, בבתי מדרש ממוזגים של ההתנחלויות הגדולות ובבתי מדרש מאולתרים בגבעות. המהפכה בערה גם בליבם של נערים זורקי אבנים משבילי הבטחון של ההתנחלויות

תולדות עם ישראל - מהשיעבוד במצריים עד מלחמת לבנון השנייה.
פרק א - סוד משפחתי.
טוביה בן ה14 וחצי קם מעל מיטתו בזריזות שתה מעט מים,התלבש,והתיישב לייד החלון. הוא חיכה לבני דודו, עמרם, ויוסף,כדי לצאת יחד איתם לעבודה לפני סיבוב האכיפה של השוטרים המצריים בשעה שש. משפחתם של עמרם וטוביה היתה בין משפחות הבודדות ששמרה על ראש זקוף ולא נפלה להרגשת אין אונים ובעקבות כך - להכנעה ויאוש בעקבות השיעבוד.
לא

פרק ט - המשחק מתחיל
על סיפון אח" "להב" עמדו שני אנשים ודבר בשקט מי שהיה מתקרב יכל היה לראות מחזה אבסורדי. חייל אחד בעל פני ילד חולמות נשען על המעקה ומדבר להט על "ארץ ישראל השלמה" "תנך" נביאים" וה"ציונות שפשטה את הרגל" ואת החייל השני עומד ומקשיב בהתעניינות כשהוא מחפש נואשות תשובות לקושיות שהנחית עליו הדתי המעצבן הזה...
אין ספק, המורדים עשו שיעורי בית, בהחלט...
*****
"יללא גבר, רוץ" עודד

פרק ח - אסיר מספר 129763
אותו יום שלישי אפרורי היה יום רגיל במחנה ההשמדה אושוויץ, הוא התחיל בשריקתו המאיימת של השומר האכזרי וולפנג שולץ, המשיך בשריקות המגלבים בדרך לעבודה, והיה אמור להגמר בחזרה לצריפים האפלים בסיומו של יום עבודה מפרך כשלושים - מאה איש לא נכנסים בשערים המאיימים שמהם יצאו בבוקר, ובמחשבה שנייה לא ייכנסו יותר דרך שום שער שהוא. אולם בעבור אסיר מספר 129763 היום הזה נגמר אחרת, אחרת לגמרי.

פרק ו - "ראש המשלה שווה =..."
ג'ו בדק בזהירות את השטח לפני שנכנס לחושה הישנה ששימשה לו כבסיס. לאחר שווידא שהשטח נקי, התכופף ונכנס בזהירות דרך הפתח הרעוע. הוא הדליק את מחשבו האישי והחל לכתוב את השדר הדו יומי: "הודעתם לי אתמול שבעוד יומיים מסתיימת משימתי לדעתי זוהי חוסר אחריות לאומית פושעת. במאחז הזה זורקים אבנים עם אש בעיניים ומדברים על המדינה בשנאה פתולוגית. משהו גדול מתבשל פה. משהו שלפי דעתי -

פרק ג-יחי רב המרד
בבנין קטן אך מטופח בצפון ירושלים שכן מטה "המחלקה היהודית" של השב"כ. באותו יום קייצי נערכה בו ישיבה של כל מפעילי הסוכנים ביהודה ושומרון . הישיבה החודשית התנהלה ללא דיונים סוערים או דיווחים מיוחדים. כשהגיע תורו של מפעיל הסוכנים במאחזי השומרון לדבר, הוא ציין כרגיל שהוא צריך עוד תקציב והוסיף כבדרך אגב שבמאחז שנקרא "אור האמת" ניכרים לאחרונה סימנים של התרגשות מיוחדת כגון פחות יציאות

פרק ה - "הם עוד יביאו עלינו חורבן"
במרכז המאחז היה חדר קטן עם חיבור לטלפון ואפשרות לשלוח פקס. הוא גם שימש כחדר עבודה של המנהיג שישב באותה שעת צהריים חמימה והשתעשע במשחק אסטרטגיה שהותקן במחשב.
בדיוק לפני שהצטייד בעוד 15 טנקים, צלצל הטלפון. הוא הרים אותו בשעמום, בטוח שמדובר באיזו בקשה מהמנהל האזרחי להפסיק, או לפחות למתן, את כמות זריקות האבנים. אבל הפעם נכונה לו הפתעה. מעבר לקו שמע את קולה של

סיפור זה נכתב בהומור בלבד ללא כוונה להשמיץ חלילה את נוער הגבעות או את תושבי יהודה ושומרון
פרק ב- מרד בשם האלוקים
בית הכנסת של ההתנחלות "אלון מורה" היה כמעט ריק באותה שעת צהריים מנומנמת של יום קיץ טיפוסי. חוץ מחבורה קטנה של נערים שעסקו בלימוד כתבי רבי נחמן מברסלב בקולי קולות וזקן עם רצח בעיניים שעיין אותה שעה בספר הזהר ולידו ערמה של ספרי הרב כהנא, לא שהה שם איש.
לפתע נפתחה דלת בית הכנסת