בעז"ה.
"הוא גר קרוב אבל הוא לא איתך"
חוט אי ההבנה שתמיד הרחקתם, מצא דרך לליבותיכם והגביל את תנועת רגשותיכם ותנועת מחשבותיכם. נשארתם באותו המקום, ללא יכולת לפנות ימינה או שמאלה, ללא יכולת להתקדם.
קמלתם אל תוך הכאב.
את זוכרת, איך שניסיתם לגשר? תמיד היה חסר איפשהו חלק לסיום הגשר. המקום בו נחתה הפגיעה פעם אחר פעם [לא מרצון - מחוסר ידיעה] הפריע לניצוץ בעיניים לחזור ולדבר אל נשמותיכם. הוא לא נתן לגשר להיבנות, כי פחד שכשייבנה תעלם הוויתו. כבר לא ירצו בו, כי יימצאו דרכים אחרות להרגיש את הלב.
ניסיתם שוב ושוב ובסוף התייאשתם, כי לא יכולתם לבנות תקווה משותפת, ולתקווה בודדת לא היו מספיק כוחות כדי לסיים את הגשר לבדה.
וגם חוט אי ההבנה שהיה שם, הפריע... כי הגשר נבנה כדי לגשר מעליו-- אבל איך אפשר לגשר על משהו כשאותו אחד מפריע לכך?
אי אפשר. עזבתם.
הוא גר ממול, ואתם לא מצליחים לדבר.
"רוצה אלייך ולא יודע איך
עוד לא."
תגובות
אולי בנוי בצורה קצת עמוסה מדי, אבל עדיין יפה מאוד. וחזק.
יש"כ,
אני.
הכאבת. תודה.
את כשרון. ממש.