שנינו

שנינו צועדים יחדיו אל האין-סוף,
אתה אל השקיעה ואני אל קו החוף,
מנסים לשכך כאבים מן העבר,

עבר שעוד לא התחיל, ועדיין לא נגמר.

שנינו מנסים אל האופק להגיע,

אתה אל האוויר, אני מן הרקיע,

אך הכל נראה בדיוק אותו דבר,

דבר שעוד לא התחיל, ועדיין לא נגמר.

ומה יהיה עליך? ומה יהא עלי?

תמיד אהיה אחריך, האם אתה לפניי?

פקחתי את עיניי, וכלום כבר לא נשאר,

רק שאריות של עתיד, שעדיין לא נגמר.

וכמו באגדות, סיפורנו יש לו סוף,

שמתחיל עם השקיעה, ונגמר על קו החוף,

והסוף כל כך ידוע, ועם זה עוד לא מוכר,

העתיד כבר הגיע, העבר עוד לא נגמר.